מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקסו

בנין בוכרין קדישין פי' מצד נפש ורוח שיש לישראל מז"ון ולכך נק' בניהם. ומ"ש אחין היינו מצד חיה ונשמה שיש להם מא"וא ולכך נקראו ישראל אחים לז"ון כמ"ש הרב ז"ל. ז' ענני יקר. ז' מקיפים דאימא: וע"ד כתיב מוליך לימין משה. פי' אהרן הוא זרוע ימין של משה והוא תפארת דמשה וזה זרוע תפארתו שמשה מתפאר בימין שלו:

הנה מלאכי ילך פי' מלכות:

היינו דכתיב ויש נספה בלא משפט פי' ישראל שלקו לפי שנסתלק מרע"ה ולא היה מי שיגין עליהם. כי משה הוא ת"ת הנק' משפט:

והא אתערו חברייא פי' במסכת חגיגה פירשו הכתוב על מי שמת בלא זמנו כגון מרים מגדלא וכו'.

ואנן נוקים ליה לקרא פי' שנפרשהו על הסתלקות מר"עה.

אבל על מה דאתערו חברייא כולא הוא אצטריך לעלמא לגלאה וכו' פירוש כפי פי' החברים שפירשוהו על מי שמת בלא זמנו. צריך לגלות הענין דהיינו כגון שנשא אשה שאינה בת זוגו. וכשהגיע זמן בן זוגה אזי מת הראשון בלא זמנו ועליה כתיב ויש נספה בלא משפט. וז"ש ת"ח והא אתמר וכו'. ה"ג א"ל ר' אלעזר ואמאי יפריש לון קב"ה וכו'. ומקשה למה מת זה קודם זמנו הוה ליה להקב"ה להפרישם שיגרשנה בגט:

והרמ"ז כתב וזה לשונו היינו וכו' דקשה מאי קמ"ל הרי נאמר ומשה בן פ' שנה בעומדו לפני פרעה וכאן כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי וממילא נדע שהנהיג מ' שנה. וגם למה לו להודיע את ישראל שנותיו כי ידוע היה להם. ולתרץ זה אמר היינו דא"רא ויובן בהקדים תחלה מאי דקי"ל דמשה ה"ס יסוד אבא המבריח מן הקצה עד הקצה. ויש בו ב' בחי' מכוסה עד החזה. ונגלה משם ולמטה. והיינו משה משה דלא פסיק טעמא. והנה פ' שנה לא נתגלתה נבואתו של משה. והוא כנגד הבחינה המכוסה. ותבינהו במ"ש בשער התפלין שבכל א' מג' בחינות דזעיר עיבור יניקה וגדלות יש בחי' כתר. דהיינו של עיבור שה"ס נה"י כתר שלו הוא ת"ת ובשל יניקה שה"ס חג"ת כתר שלו הוא דעת. ובשל גדלות דהיינו חב"ד כתר שלו הוא הכתר. ולפי זה יש ג' בחי' של ד' ד' דהיינו כחב"ד סוד הגדלות. חג"ת יניקה. ותנה"י עיבור. ונמצא שעד ת"ת יש ח' מעלות ובכללות עשר הם פ' והם פ' שנה שנעלמה נבואתו וגדולתו של משה בסוד התעלמו' יסוד אבא. אמנם במראה הסנה בהר סיני שה"ס יסוד אימא שם התחיל גילויו ונצטרפו לו שני נשמות דשת והבל כרמוז במלת לב"ת אש כמ"ש הרב ז"ל. וידוע ששת ה"ס יסוד זעיר המתחיל מן הת"ת והבל סוד ההבל היוצא מפי היסוד ולכן נתפשט יסוד אבא עד למטה להאיר בכל תנה"י דזעיר ומאורו הגדול בקעה בחי' יעקב ודור דעה כנז' אצלנו. ואז היתה רחל באחורי זעיר. ולפי האמור תבין היטב מ"ש מ' שנין:

נהיר שמשא שה"ס אור אבא שבתוך זעיר וה"ס תנה"י והיו למשה ק"ך שנה בסוד פ' ומ' שכנגדם נאמר לו משה משה ולא פסיק טעמא. ולכן אמר לישראל בן ק"ך שנה אנכי היום פי' הרי שנתפשטה בכל מדת היום ואתם באי הארץ שרשכם ברחל שהיא בלי תיקון כי אינה יכולה לקבל האור העצום ואני לא אוכל עוד לצאת ולהאיר ליעקב ולא לבוא. פי' להשתקע לצד מערב ששם השכינה. ולכן אתכניש שמשא לסוף מ' שנין. הוא התעלות ג' אחרונות דאבא לחג"ת שאז יסוד אבא הוא בת"ת: והיינו דחזר ואמר לסוף מ' שנין.