מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקלט

כד נפקו ישראל ממצרים פי' מרוז וחיילותיה לא בא לראות תשועת ישראל ממצרים ולא בא בימי סיסרא:

ובדא יתרבי שמא קדישא פי' שהזעיר הוא יה"ו והמלכות היא ה' אחרונה של שם והיא משלמת הוי"ה והיום בגלות אין השם שלם ולעתיד בצאת השכינה מהגלות אז יהיה שם הוי"ה שלם ויתרבי שמא קדישא. וע' בפ' ויקרא דף ד' ע"ב שאמר כן בהדיא:

דא הוא דאיקרי יום מהומה וכו' פי' הקליפה שהחריבה בה"מ וז"ש דבההוא יום אתחרב בי מקדשא:

ומן קדם עובדין בישין ההוא יומא וכו' פי' שע"י עונות ישראל הקליפה נשלמת ונגדלת כמ"ש הזוהר פ' מקץ על פ' אל תאמר אשלמה רע:

ודא יום פי' יעבור יום שלם:

ומדשארו צל למעבד בשירותא דיומא אחרא פי' שאחר שנשלם אלף ה' שהוא יומא דקב"ה ועובר מאלף הששי ת"ק שנה שהוא חצי יום ומתחיל חצי יום השני הצל לנטות שית קמצין וכו' אז זמן הגאולה. ורומז על הקץ הנז' סוף פ' וירא בשנת ת"ר יתפתחון מבועי דחכמתא וכו' דהיינו התחלת ת"ר מאלף הששי ועיין מ"ש שם דף קי"ו:

ולא הוינא ידעי כי צל ימינו עלי ארץ וכו' ושיעור הכתוב שישראל יאמרו אחר הגאולה. כי תמול אנחנו בגלות ולא היינו יודעים שאחר שיהיה הצל ביום הששי אזי יתחדש ימינו עלי ארץ שהוא ארץ ישראל:

ואם נדקדק בשיעורא דהאי צ"ל שית קמצין ופלגא יהיה ו' שעות וחצי ביום הששי שאז ניכר כי נטה הצל והוא בשנת תקמא לפ"ק כפי חשבון יומו של הקב"ה אלף שנה יעלה פ"ג שנים וד' חדשים לכל שעה: והן היום ראיתי מ"ש בעל מ"ח בס' יושר לבב בדף ל"ז וז"ל עד כי יטה הצל של אחר חצי יום כמו שהיה חורבן הבית בעת ההוא ביום שלנו כדאיתא בש"ס דתענית שהיה בעת אשר נטו צללי ערב וזה העת הוא בשש שעות ומחצה כמבואר בפסחים פרק תמיד נשחט והוא כי מפני שכותלי בית המקדש לא מכווני לא היה צילם נוטה ממערב למזרח תיכף אחר חצי יום אלא אחר חצי שעה כדאיתא ביומא פרק אמר להם הממונה וכמו שפירשו התוס' בפ' תמיד נשחט הנז"ל. ויומו של הקב"ה י"ב שעות כי נהורא עמיה שרי וכל שעה היא פ"ג שנים וד' חדשים וכן מצאתי בפרקי ר"א פרק מ"ח בפירוש. א"כ שש שעות וחצי הם תקמ"א שנים ושמונה חדשים משנים וחדשים שלנו. ולכן לפי דברי הרשב"י בתקמ"א וח' חדשים יהיה כבר נכון הר בית ה' כי אז יהיו שקטים מהצרות ומלחמות שצריכים להתעורר בביאת המשיח. ובז"ח פ' וישב אלף תק"מ כימות עניתנו דסימני החרבן נראו במקדש מ' שנה קודם שנחרב כמ"ש ביומא דף ט"ל ובזוהר וירא דף קי"ז ע"א דבכל שתין מאלף הששי המלכות עולה מדרגה אחת מהי"ס ובתק"מ עולה ט' מדרגות ומתחלת לעלות בעשירית שהוא הכתר. ומ"ש ובשית מאה שנין לשתיתאה וכו'. פשוט הוא שזה אחר ביאת המשיח. ושית קמצין ופלגא שהם ו' טפחים וחצי יהיו שית רגעי ופלג עידן. ולרמז שאלו השעות שהם כנגד הטפחים הם שעות מיומו של הקב"ה אמר ובגודל וכו' שאין בהם אלא ד' בכל טפח ויהי המספר האצבעות של ששה טפחים וחצי כ"ו גי' הוי"ה גבר בין גוברין כמ"ש ה' איש מלחמה מובלע בין האנשים שהם הפרצופים כי ג' למעלה ממנו וא' למטה ממנו והוא באמצעם כאדם בינוני. ובויקרא דף ט"ז כהאי ארז וכו'. יומא ושירותא דיומא אחרינא עד דעביד צל בנהורא דיממא ע"ש שהאריך והעתקתי לבד תמצית המכוון ויהיו דבריו אלה קרובים אל מה שפירשתי על הזוהר בפ' וירא דף קי"ז ע"ש. אלא שלדעתי רמז פסוק אם יתמהמה חכה לו הוא כך. אלף היא כמשמעה אלף שנים של אלף ה' שכנגד הוד דוה כל היום. ואות מ' עם תיבת יתמהמה ועם ח' של חכה הם תקמ"ח בדיוק. ובאה אות ח' מובדלת כי היא מהששים שנה העשריים הרמוזים לעלייתה בספירת הכתר שאין הכתר נחשב עם התחתון כי הוא מדריגה תחתונה של עליון כמ"ש האר"י ז"ל (ובמ"ח דף א' פיסקא ג' וד') ובכן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו היום אם בקולו תשמעו: גם ראיתי בספר יושר לבב הנז"ל בדף כ"ה מיישב ידיעה ובחירה שה' לא רצה לידע בטיפה זו אם צדיק או רשע. וחוץ מצנים ופחים כי העלים עיניו אף מידיעה זו וכו' ע"ש שהאריך. והנה מקרא מלא כנגדו בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכמה מקראות אחרים המוכיחים שיודע ורוצה לידע. ודייק צדיק ורשע לא קאמר. ירצה באמירה לא קאמר שלא יהיה כגוזר מה תהי עליה גם לזכות וחובה. אבל הידיעה לא שללו אותה ח"ו כי הוא היודע ועד בכל מכל כל. ורוצה לידע שכן אמר לירבעם חזור בך וכו'. וקראי כתיבי לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו וכו' וכתיב ה' צדיק יבחן ואין להאריך בקושיות כי זה פשוט: ואשר אני אחזה לי יישוב נאה ומתקבל והוא בהקדים מ"ש בזוהר חדש בדף אחרון מאמר המתחיל וירא אליו ה' אר"ש שאילתא דא עמיקא. ואפליגו בה קדמאי וסגיאין כשלו בה בגין דלא מטו לעומקא דרזא וכו'. אדהכי ההוא סבא עילאה אזדמן לגבייהו וכו' עד ובכל דרא יהיב לון הטוב והרע כפום דרגא דדרא וכו'. ואחזי ליה פרנסים מסטרא דיצה"ט ופרנסים מסטרא דיצה"ר וכו'. והאי איהו דאחזי לון פרנסים רשעים וצדיקים דכל דרא וכו' ע"ש באורך והמכוון בתמצית תוכיות התירוץ שהקב"ה יודע ב' ידיעות בכל דור. וכן נאמר שיודע ב' ידיעות צדיק או רשע בכל יחיד ויחיד והגם שהם הפכיים שאם יהיה זכאי לא יהיה חייב ואם יהיה חייב לא יהיה זכאי. אין זה פלא בידיעתו ית'. כי ידיעתו מקפת ב' ההפכים כאחד. כמו דיבורו ית' המקיף ב' ענינים כאחד הגם שיהיו הפכיים כמו זכור ושמור שנאמרו בדיבור א' ואינו פלא בדיבורו יתברך שיקיף ב' הפכים כא' הגם שלגבי בני אדם אשר בעפר יסודם הוא דבר נמנע ובלתי אפשר הנה בחוקו יתברך הווה תמיד ונמצא וכן הוכיחו התוס' בפסחיס דף ו' ד"ה אבל וכו' שכל הב' דברות של שמות ושל דברים כולם בדיבור א' נאמרו ע"ש. וכן בכל יחיד ויחיד יודע בו ב' דרכים הפכיים צדיק ורשע וקבע לו שכרו אם יצדק ועונשו אם ירשע כי הבחירה ביד האדם לנטות לצד שירצה כי הוא ית' מסר זאת הממשלה ביד האדם כדי שיהיה שכר ועונש שכן מצינו שאמר לירבעם חזור בך וכו'. והגם שידע שישיב לא בעינא אינה קושיא שג"כ ידע שישיב בעינא אם ירצה להטות בחירתו לטובה. וגם קבע לו שכרו עליה כמ"ש אני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע והוא ברוע בחירתו נטה לו אל הידיעה הב' והגיע לו העונש הקבוע לו מאז עליה. ובכן אין ידיעתו מכרחת להרע או להטיב כי ידיעתו שוה בזה האדם עצמו שיהיה צדיק אם היה רוצה וקבע לו שכרו וכן להפך וקבע לו ענשו וידיעת ההפכים שוה בידיעתו ית' והאדם בעל בחירה יוכל לברור לעצמו מנה יפה הידיעה של אם יצדק. וזה הדרך נוהג בפרטים ובכללים ביחיד ובצבור ובכל דור ודור שכן מצינו יחידים ורבים שחזרו בהם כשהתרה בהם ה' על יד נביאיו. ואחרים לא הועילה בהם התראה פתאים עברו ונענשו. ואותם שחזרו זכו לרב טוב הקבוע להם מאז בידיעתו ית' כשיבחרו בטוב וזה תירוץ ישר ויישוב יפה מסוקל מכל מכשול מתוקן ומקובל וטוב מאד: והנה בחסדו יתברך מטבע הטוב להטיב אף לרשעים חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח הרומז על סוד הגלגול שבו הוא יתברך גומל לחייבים חסדים טובים כי חפץ חסד הוא ודוק:

כ"ש בשעתא דאזדווגן כחדא פי' אפילו בשעה שתובע הזעיר למ' להקימה מעפר ווי ליה למאן דאזדמן תמן מאותם אנשים שאינם מהוגנים. וכ"ש בשעת הזווג שלזו"ן דודאי ווי למאן דאזדמן: אלא קב"ה שב לכנסת ישראל מן גלותא מדלא כתיב והשיב אלא ושב ש"מ שעל השכינה מדבר:

ושב צדיק פי' מלת ושב סובל שני עניינים דהיינו ושב כ"י מגלותא ושב צדיק לאזדווגא באתריה אבל ושב וקבצך דקרא קאי על ישראל א"נ תרי ושב קדריש חד למיוחד לצדיק מדלא כתיב והשיב: