מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקכג
Mikdash Melekh on Zohar 3:523 · מקדש מלך על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →ולאו דבקותא וכו' פי' נגד הבינה פי' שע"י הבינה שיש לו נדבק באלוהיו תדיר. כן נל"עד:
תלת חללין דאתוון רשימין נ"ב יה"ו וסוד ג' אותיות יה"ו הם חב"ד דזעיר עכ"ל. ור"ל כלים של המוחין שהם חב"ד דזעיר שהיו חג"ת:
תלת מוחין אינון נ"ב חב"ד עכ"ל ור"ל נה"י דאימא שבהם חב"ד שמצד אימא והם מתלבשים בחב"ד דזעיר שהם כלים של המוחין וז"ש דסתימי באינון חללין:
משירותא דמוחא עילאה נ"ב על ידי הכאת קוצא דשערי בעורף זעיר דביה בקוצא נגיד שפע מ"ם גרם בקיעת יסוד דאימ' לשני' ונעשה מהג' ד':
ומתפשטי' בכולא נ"ב שמתפשטים בכל הגוף:
מוחא עילאה וכו' כמ"ש שהארת מ"ם נמשכה למח זעיר וז"ש דאתמשך במוחא תתאה:
ומתפרשן בחד פי' מתפשטים בזעיר חכמה דידיה וחכמה דאריך שהיא מוחא סתימאה:
הוא דכתיב קדש לי כל בכור נ"ב סוד טיפת חכמה שנעשית מוח זעיר:
לאעלא משיכותא וכו' נ"ב יסוד דאבא:
פתיחותא דכל משיכותא ויסודא דלעילא נ"ב שנכנס ביסוד הבינה:
וסתים ביו"ד דשמא קדישא כתב מורינו ז"ל טעם שכינה הזוהר מוח חכמה ליו"ד שהוא אבא.
ומוח בינה לה' שהוא אימא והא כתב הרב שיש בזעיר חב"ד דאבא וחב"ד דאימא. ותירץ שיובן במ"ש בסה"כ דרוש הציצית שנתערבו מוחין דא"וא והם כך חכמה דאבא במקומה וחכמה דאימא נעשית בינה דאבא. חסדים דאבא במקומם. וחסדים דאימא נעשים גבו' דאבא כדי שיהיה אבא כולו חכמות וחסדים. וכן בינה דאימא במקומה ובינה דאבא נעשית חכמה דאימא. גבו' דאימא במקומם. וגבו' דאבא נעשים חסדים דאימא כדי שתהיה אימא כולה בינות וגבו'. נמצא שבקו ימיני דזעיר יש בו נצח דאבא ונצח דאימא שיש בהם חכמה דאבא ובינה דאבא שנעשית חכמה דאימא. הרי כי החכמות דא"וא אחר העירוב הם מאבא שהוא יו"ד דהוי"ה: ובצד שמאל דזעיר יש בו הוד דאימא שבו בינה דאימא והוד דאבא שבו חכמה דאימא שנעשית בינה דאבא נמצא שהבינות כולם מאימא שהיא ה' ראשונה. עכ"ל מורינו:
מוחא דתרעי וכו' נ"ב מוח בינה דזעיר שנמשך מטיפת בינה דאימא שבה הם נש"ב:
תרעין סגיאין דלעילא ותתא פי' של בינה ומ' וז"ש בסמוך ואלמלא דאתברו אינון תרעין דהאי מוחא שהיא בינה. לא הוו מתפתחין אחרנין שהם של מ' שהיא עשתה דין במצרים. ומ"ש דהוו סתומים שאותן התרעין הם סתומים.
ומ"ש ומתקטרין בשלשליהון פי' כשמשתלשלת הארתם למטה מתקשרים בהם תרעין התחתוני' דבי"ע. וירצה ומתקטרים התחתונים בשלשליהון דהיינו כשמשתלשלי' תרעין העליונים שהם בינה ומ' שהזכיר הזוהר במ"ש דלעילא ותתא.
ומ"ש בגין לאפקא להו לישראל פי' למה תבר הקב"ה תרעין הנז' בגין לאפקא להו לישראל לבר. ומפרש הענין ואמר דהא מאלין תרעין דההוא מוחא שהיא בינה. מתפתחי ומתקטרין כל שאר תרעין דהיינו שאר תרעין אינם נפתחים רק ע"י בינה ושאר תרעין הם מתקטרי בתרעין דבינה וז"ש מתפתחי ומתקטרי כל שאר תרעי.
ומ"ש עד דקראה אמי פי' במוסף שבת שעלתה מ' והיא למעלה משורש זעיר שהוא למטה. נמצא שהיא אמו:
לחד נוקבא דפרדשקא נ"ב סוד אות ה' הקבוע בחוטם:
ולאפקא רוחא לחירות נ"ב זעיר: ה"ג יציאת מצרים בה תלייא:
מסטרא דאבא נ"ב ר"ל מפרק תחתון דחסד דאריך כי שם התלבשות אבא ונפיק עטרא דחסד. א"נ מן היסוד שלו הנק' סטרא משם נמשך טיפה זו. כי החו"ג הם טפין ממש:
מסטרא דאימא וכו' נ"ב ר"ל מפרק תחתון דגבו' דאריך ששם התלבשות אימא והיינו סטרא דקאמר. אי נמי מיסוד דילה הנק' סטרא עכ"ל. וגם זה יובן בהקדמה שאמרנו שאע"פי שביסוד דאבא יש בו חו"ג כולם חסדים הם. לפי שחסדים דאימא נעשו גבו' דאבא. ולכך אמר מסטרא דאבא שהוא יסוד שלו לפי' ב'. נפיק חסד. וכן ביסוד דאימא יש בה גבורות כי גם חסדים שיש שם הם גבו' דאבא. ולכ"א מסטרא דאימא נפיק גבורה: