מקדש מלך על ספר הזהר ג:תקכא

קול דאיקרי דיבור נ"ב נוקבא דזעיר נק' קול מצד הת"ת והיא בעצמה נק' דיבור האי איקרי קול דברים גרסי':

ותמונת ה' יביט נ"ב ר"ל תמונת הת"ת לא ראו אבל תמונת המ' ראו עכ"ל. ור"ל שהפסוק אמר על מר"עה ותמונת ה' יביט שמר"עה השיג לראות פרצוף הת"ת וזהו ותמונת ה' יביט. אבל ישראל אמ"ל מר"עה ותמונה אינכם רואים שהוא פרצוף הת"ת זולתי קול שהוא פרצוף המלכות:

קול פנימאה נ"ב בינה:

דא קול אחרא נ"ב מ'.

אמאי איקרי הכי נ"ב בנה לשון תמונה עכ"ל ומה שלא הקשה על זעיר אמאי איקרי תמונה לפי' הראשון לפי שהזעיר הוא בבחי' גוף ושייכא בו תמונה. אבל בינה שהיא נעלמת לא שייכא בה תמונה. ותירץ שנק' תמונה על שם הזעיר שיצא ממנה ולכך הקשה כיון שעיקר שם תמונה הוא על זעיר שיצא ממנה. א"כ אמאי מ' איקרי תמונה. ותירץ שגם המ' יצאו ממנה בי"ע שנקראו גוף גם הם. ולכך נק' המ' תמונה על שמם:

בגין דכל תיקונא דגופא נ"ב ששם נצטייר הזעיר.

ואיתימא אחרא נ"ב מ' נק' תמוכה:

וכל אינון קולות נ"ב בסוד ה' תפלות של יו"הך ה' קולות פנימיים מן הבינה:

האי דאיקרי משנה תורה וכו' פי' מ' שנק' משנה תורה יצאה מהבינה:

משה מפי עצמו אמרן והא אוקימנא מלה פי' שמפי עצמו הוא זעיר ולכן לא אמר מעצמו אלא מפי עצמו:

אמאי הכי פי' כיון שמשנה תורה רומז למ' אמאי אמרו משה מפי עצמו שהיא זעיר. הו"ל לר"זל לומר משה מפי המ' או מפי האלהים שג"כ רומז למ' אמרו. כיון שמשנה תורה רומז אליה. ותירץ אלא חכמה עילאה ונ"ב אבא.

כללא דאורייתא ונ"ב היסוד שלו סוד התורה

ומ"ש ומינה נפקא כולא בההוא קול פנימאה נ"ב משה נכנס בבינה.

עץ החיים נ"ב זעיר:

והוא איקרי תורה נ"ב זעיר.

משנה תורה נ"ב נוקביה עכ"ל ובזה מתורץ למה אמרו מפי עצמו שהוא זעיר כיון שמלכות כלולה עמו תמיד וכל הארותיה ממנו יוצאים לכך אמרו זעיר.

בקדמיתא גבורה דלא פסק פי' גבורה דזעיר:

והשתא כולא כחדא פי' ז"ון יחד:

ולא תנאף וכו' נ"ב לייחדה עם בעלה:

חמידא דאי יכיל וכו' כתב הרמב"ם ז"ל והביאו הש"ע ח"מ הלכות גזילה לא תחמוד היינו שחמד חפץ של חבירו והרבה עליו ריעים עד שנתנו לו בדמיו. לא תתאוה היינו משגמר בדעתו להרבות עליו ריעים עובר בלא תתאוה וזהו כוונת הזוהר בכאן.

ובגין דבעיין חמשה ווי"ן נ"ב לרמוז שנתקשר במ' ה' סוד משנה תורה הו' שהוא זעיר ולכך צריך ה' ווי"ן:

כולהו קולות אשתכחו נ"ב כל הספירות הראו כוחם:

וקב"ה יתיב על כרסייא פי' זעיר על המ':

דאשא ורוחא ומייא וכו' פי' חג"ת שיצאו מבינה הנק' שופר:

לאבעינן בתוקפא עילאה נ"ב אין אנו יכולין לקבל השפע מבחי' ת"ת די לנו במדרגת המ':