מקדש מלך על ספר הזהר ג:נ

דא חוטא דאברהם נ"ב חוט היורד דרך השדרה מחסד שבמוח שירתא דכ"י פי' לאה כדלעיל: דקאמרי בגלותא אלי אלי וכו'. פי' שירה שאומרת המ' בגלות שהיא אלי אלי למה עזבתני גם אנו אומרים אותה בגלות ודה"עה אמר בר"הק זה על הגלות:

מארי דנשמתא פי' שיש בהם נשמה מבריאה:

מארי דאורייתא פי' שיש בהם רוח דיצירה ששם מקנן זעיר הנק' תורה: בני פולחנא. פי' שיש להם נפש ממ' ששם פולחנא ומ"ש דמלכא קדישא פי' שע"י עבודה שבמ' משיג לזעיר הנק' מלכא קדישא. ומ"ש לא זכי לא ברוח ולא בנשמה פי' אבל נפש דעשייה יש לו ועכ"ז נענש לפי שלא זכה לתורה כדי שישיג רוח ונשמה ולכך נדבקים בו זינין בישין שהם דרגא דתלייא באוירא שהוא הא' מתלת זינין בישין דלעיל וז"ש לקמן וישראל דקיימי בדרגא יתיר אי איהו לא בעי למזכי יתיר עונשיה סגי:

בדרגא קאים עליה פי' אע"פי שאין לו אלא נפש יכול לעלות במדריגות העליונות ע"י מעשיו הטובים לקנות הרוח ונשמה וכדמפרש הזוהר:

דקני נפש תחת נפש פי' אחר שנימול קונה נפש הקדושה תחת נפש הטמאה שהיתה בו:

מאתר אחרא נ"ב פירוש שזוכה לבחינת נפש משעשוע הצדיקים בג"ע עכ"ל. ות"ח אית בני נשא דאתדבקן בהאי סטרא. פי' שנדבקים בס"א ומפרש הטעם בגין ההוא נפש דלא זכאן יתיר. פי' שיש בו נפש ולפי שלא זכה לרוח ונשמה לכך נדבק בו ס"א כמ"ש הזוהר לעיל דאערע באינון דתליין באוירא שהיא דרגא עילאה דתלת זינין בישין:

בגין דאיהו בעירא דאתי מההוא סטרא יובן בהקדים מ"ש בזוהר בפרשת שמיני דף מ"א ע"ב וז"ל ואיתימא האי עז דשרייא עליה לגו לאו הכי דאי רוח מסאבא שרייא ביה אסיר לן למיכל אלא אעברן בגווייהו ולא שריין לדיירא בהו עכ"ל. וכתב הרב בק"י כי עזים הם ז"ון דנוגה דבי"ע וז"ש בפ' שמיני דף מ"א ע"ב עכ"ל. ובזה מובן לשון זה מ"ש דאתי מההוא סטרא היינו שהם מן ז"ון דנוגה דבי"ע ועוברת בתוכם רוח מסאבא מהג' קליפות האחרות שמהם בהמות טמאות אבל עוברת מעבר בעלמא ולכך שרי לן למיכל:

ובאתרא דשארי רוח מסאבא כגון ישראל מת אע"פי שהוא טהור כיון שעוברת הטומאה בתוכו אחר מיתה כתיב ביה לא תלין וכו' הכי נמי האי עז כיון שעוברת בתוכם רוח הטומא' של ג' קליפות החיצונות אמאי מקריבין ליה. ומ"ש ואתי מסטרהא פירוש מז"ון דנוגה דבי"ע. ותירץ לו רשב"י שהשכינה שהיא אש אוכלת אכלה לההוא סטרא מסאבא שבתוך העז ולא נשאר בו אלא הנוגה ונעשה כמו בהמות טהורות דעלמא ומקריבים אותם ע"ג המזבח:

ואינון מתבטלי וכו' פי' שנבלעים במ' לפי שהם מבירורי המלכים: אשא דמדבחא נ"ב ה' גבורות שבנוקבא נק' אש המזבח: מאי הרעיפו כמ"דא יערוף וכו' נ"ב פי' רעיפת הטיפה מן המוח והוא הנק' ממעל כי הרי הדעת ממעל לשמים הנק' ת"ת. כך היה נראה לפרש ופי' בו כי ממעל הוא יותר גבוה והוא מזלא דאריך:

ואי תימא דביה תלייא פי' חוזר לקושיתו הראשונה: כתיב ממעל וכו'. פי' אלו כתיב הרעיפו שמים מעל הוה אמינא על הדעת דזעיר. אבל כיון דכתיב ממעל שמע מינה שרעיפת הטיפה היא מאריך וז"ש בסמוך אלא ממעל דייקא: