מקדש מלך על ספר הזהר ג:תפב

לדיוקנין דחקיקין בכרסייא: פי' שנאן

על אינון בריין: פירוש בריות התחתונים

דמתפשטי רוחין דלהון פי' של העליונים:

בריין דרוחא דלהון פי' בהמות ועופות התחתונים שהרוח שבהם היא מהעליונים וז"ש יסודא בהאי עלמא מנייהו דהיינו מהעליוני'.

דרוחא דלהון מתפשטי עלייהו פי' רוח של העליונים מתפשט על התחתונים.

ולבתר כהנא רבא נ"ב היכל אהבה שהוא ספירת החסד שם נעשה הייחוד.

היינו והיה אם שמוע: נ"ב סוד עטרא דגבו'

ולבתר ישראל דא אמת ויציב: נ"ב היכל הרצון ת"ת וגם מכאן נראה כמ"של דכהן לוי וישראל מעוררים חג"ת דבריאה שהם אהבת עולם וכו' הוא חסד דבריאה וכן היכל הרצון דבריאה:

דאיהי עשאה דרגין וכו' פי' י"ס שבהיכל הרצון הנז'.

כדין אדם דאיהו דיוקנא וכו' פי' אדם התחתון שרומז לה' פרצופים כמ"ש הרב וז"ש דאיהו דיוקנא דכליל כל שאר דיוקנין.

ומסיר גרמיה ורוחיה לגבי אדם וכו' פי' בנפילת אפים מיסר האדם עצמו למיתה בסוד מ"ן למי. וז"ש לגבי אדם דחקיק על אינון דיוקנין שהיא המ' דע"ג שנאן.

והיינו אליך ה' פי' שכתב הרב בס"הכ אליך ה' הוי"ה זו היא דב"ן שהיא המ' נפשי אשא בסוד מ"ן. תלת דיוקנין אחרנין הם שור נשר אריה שרומזים לח"גת:

וכל אינון דמתפשטי מנייהו פי' חיילות שתחת ידם:

והיינו יביעו וכו' פי' ג' הנז' רמוזים בתהלה לדוד שיש בה ג' לשונות יביעו ירננו יאמרו. ומה שהוסיף הזוהר ידברו הוא נגד אדם שבמרכבה. ותחלה לא הזכיר רק ג' דיוקנין שהם שנ"א שרומזים לחג"ת ואדם שעמהם שרומז למ' נכלל בהם ולבסוף רמז אותו עמהם בד' לשונות שהזכיר:

עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתייה והא כתיב וכו' ק' שפסוק זה מדבר על זעיר ודווקא עלמא דאתי שהיא בינה הוא דלית ביה אכילה ושתייה: ומאי מקשה על זה שאמר אכלתי יערי וכו' ותירץ מורינו ז"ל שיובן במ"ש הרב בליקוטים כי הזעיר משכני ועיקר מושבו בהיכל הבינה וכשהוא שם ניזון ממה שאמו אוכלת. וכתב בס"הכ בדרוש יו"הך כי אכילת או"א כך הוא מזון ג"ר שלהם מן חסד דעתיק המתלבש בכתר דאריך. ומזון ז"ת שלהם היא ממ"ס דאריך ומשה הוא ג"כ מזון ג"ר של זו"ן ומזון ו"ק של זו"ן הוא מן בינה דאימא זהו כללית דבריו שם ועיין בסבא דמשפטים בפסוק שארה כי שם הארכנו. ומאחר שעיקר מושבו של זעיר הוא באימא עילאה א"כ הוא ניזון ממה שאמו ניזונית דמיון הנוקבא ביוה"ך שהיא ניזונית ואוכלת ממה שאמה אוכלת. כך הזעיר כשאינו יורד למטה אצל הנוקבא הוא אוכל וניזון ממה שאמו אוכלת. והוא מן הבל הפה שאינו אכילה ושתייה ממש. רק הבל הפה לכך אמר הזוהר כי עולם הבא שהוא מקומו של זעיר אין בו אכילה ושתייה. וא"כ איך אמר אכלתי וכ ' שהוא מן המוח דבינה שנק' אכילה. כי אין לזו"ן אכילה לו"ק שלהם רק ממוח בינה דאימא ולזה תירץ רשב"י שבאמת בהיותו במקום או"א אין בו אכילה ושתייה כמו או"א עצמם אמנם ברדתו אל הנוקבא שניהם ניזונים ממוח בינה דאימא הנקרא אכילה והיינו מזו"ן ו"ק שלהם שהוא מהבינה דאימא ועם היות שהזעיר כל משכנו הוא בבינה וניזון ממה שאמו אוכלת דהיינו ממוחא דאריך. עכ"ז לכבוד הכלה ברדתו אצלה אוכל ממה שהיא אוכלת דהיינו מבינה דאימא לו"ק שלהם וז"ש בגין רחימותה אכיל ושתי הואיל ואתי לגבה עביד רעותה. וכן לקמן אמר אוף הכי נמי הכא אכלתי יערי עם דבשי אע"ג דלאו ארחי בכך בגין רחימו דכלה ועכ"ד בביתא דכלה ולא באתר אחרא. באתריה לא אכיל ולא שתי באתר דילה אכיל ושתי. עכ"ל מורינו ז"ל: