מקדש מלך על ספר הזהר ג:מח

אמר מזבח נ"ב יסוד דנוקב': ז' יומין עילאין נ"ב ז' ספירות דזעיר:

ז' חלקין בכל יומא נ"ב כל חסד כלול מז' עכ"ל:

ואע"פי שכתב על מלת שבעה יומין ז' ספירות דזעיר והכא אמר כל חסד וכו' דמשמע שמקבלת החסדים וא"כ הו"ל לפרש ברישא ז' יומין הם ז' חסדים י"ל כיון שז' חסדים הם מתפשטי' בז' ספירו' דזעיר כנודע א"כ הז"ס שהם ז' יומין הם המברכים למ' ונותנים לה מהחסדים שבתוכם בכל יום חסד א' כלול משבעה. ר' יוסי אמר ע' חולקין פי' שכל יום נכנס חסד כלול מז' וכ"א מאותם ז' כלול מי"ס הם ע'. וקשה שהרי ר' יוסי אמר פרי עץ הדר דא מזבח דעביד פירין וסיים דרשתו עד ויהבין לך ז' חולקין בכל יומא וא"כ מאי קאמר רבי יוסי אמר ע'. וי"ל שעיקר הפתיחה של פרי עץ הדר ר' יוסי פתח לה כדלעיל. ופי' רבי יהודה שנוקב' דזעיר בכללותה היא פרי עץ הדר ורצה לסיים הענין של ד' מינים שבלולב ולא שבקיה ר' יוסי לסיומי מלתיה וחלק עליו ואמר פרי עץ הדר הוא יסוד דנוקבא כדלעיל ואח"כ חזר ר' יהודה לדבריו ואמר כתיב זאת משחת אהרן ומשחת בניו לומר שהמ' הנק' זאת ונק' מזבח נמשחת ע"י אהרן ובניו. וסיים עד ויהבין לך ז' חולקין בכל יומא. ור' יוסי חלק עליו גם כן בדבר זה ואמ"ל ע' חולקין בכל יומא וחזר ר' יהודה לדבריו שאמר ז' וסיים דרשתו. מאתר דמשח רבותא אשתכח. פי' שביום הו"ר מקבלת המלכות מבינה ששם מצוי הארת אבא הנק' שמן וז"ש מאתר דמשח רבותא אשתכח:

ולבתר ז' זמנין פי' אחר שעושים הקפה בכל יום לסוף ביום הו"ר אנו עושים ז' הקפות כדי לקבל מכללות ז' חסדים. בגין לקיימא לה ברכאן מן מבועא דנחלא דנגיד. נ"ב כי ביום ה"ר אז כללות ה' חסדים דיסוד אימא עכ"ל. והכוונה כי ע"י הקפה שבכל יום נכנס חסד א' עד יום הו"ר בהקכה ראשונה הגענו לבינה ולכך אמר לעיל ולסוף ז' יומין מתברכ' מאתר וכו'. אח"כ ע"י ז' הקפות שבהו"ר אזי מתברכת ג"כ מן הבינה: ולכך אמר לעיל ולבתר ז' זמנין לקבל כל אינון ז' בגין לקיימא לה ברכאן ממבוע' דנחלא. וכן אח"כ פי' הדברים היטב ואמר אשתכח דאתברכ' וכו' ממבוע' דנחלא. וכן זמנא אחרא ז' זמנין כחדא ואתקיימו ברכאן לבתר מאתר עילאה וכו':

דאתברכא מז' בכל יומא פי' שכל יום מקבלת מחסד אחד והוא כלול מז'. וסליק לחושבן עילאה. פי' שביום הו"ר אזי נכללת מהז' חסדים כולם שכל אחד כלול מז' נמצא שישראל הולכים וגדלים ואו"ה הולכים ומתמעטים וז"ש אלין אומין וכו' ולבתר מתמעטים וכו'. דא ומתמעטים וז"ש חנין חומין וכו' ונבתר מתמעטים וכו'. דא מלכא קדישא דאחיז לתרין סטרין. פירוש ת"ת שכולל חו"ג:וערבי נחל אלין תרין קיימין. פירוש נ"ה. ונ"ב צ"ע איך נ"ה בחינת ערבות משפיעים ליסוד והרי אין בהם לא טעם ולא ריח עכ"ל. וקושיא זו הקשה אותה הזוהר בפרשת ויחי דף ר"ך ע"ב ע"ש ואמר ובאתר אחרא אוקימנא מלין דהיינו שבמקום אחר תירץ אותה קושיא ולא הזכיר התירוץ בזוהר:

כפות תמרים פירוש יסוד דזעיר.

אחיד לעילא פי' בת"ת דזעיר:

ואחיד לתתא פירוש במלכות כמ"ש לעיל:

אתרוג נפקא מגו כובין וכו' נ"ב בסוד סבוני כדבורים: כפות תמרים ה"ס וכו' נ"ב כי ע' תמרים הם ע' שרים והיסוד באמצע בסוד וסביביו נשערה מאד. ונמצא דקאי ביני כובי:

כל מה דנפק מעלמא מהכא נפקא פירוש מז"ון יוצא כל מה שצריך לעולמות. והיינו באר דיצחק. פירוש מלכות הנק' באר נבנית מהגבורות הנק' יצחק ולכך נקרא מזבח האלהים. מזבח דאלהים שהיא גבורה. ולזמנין מזבח ה'. פירוש כשמקבלת מהחסדים. וע"ד ירתין עלמין וכו' דינא ורחמי. פירוש הדין מצד הגבורות שבמ' ורחמים מצד הרחמים שבמלכות. בהאי סטרא נ"ב חסדים. ובהאי סטרא נ"ב גבורות:

והא אוקמוה מלה נ"ב כי יסוד דנוקבא יש בו לפעמים חסדים לפעמים גבורו' נפש ודאי נ"ב כי אחיזת החיצונים אינם אלא בה כי רגליה יורדות מות משא"כ ברוח ולכך ייחס החטא לנפש ולא לרוח. את ה' אלהיך. פי' הנפש הקשורה במ' וזהו את ה' אלהיך וכדמפרש לקמן נפש קשור ברוח רוח בנשמה נשמה במ' ומ"ש חולק' עלאה בקב"ה פי' מ' ומ"ש חולקא קדישא בקידושי מלכא היינו מוחין דזעיר ור"ל שזוכה לנפש דמ' ולרוח דזעיר וכדמפרש. נשמתא קדישא אחסנא דק"בה וכ"י. פירוש רוח ונפש דאצילות שהם מז"ון. וקראם נשמתא כי לפעמים הזוהר קורא הרוח נשמתא. וז"ש ואלין דאיקרון בנין לק"בה שר"ל שמצד נפש ורוח שיש לצדיקים נק' בנים לז"ון. נפש חיה סתם. פירוש זעיר הנק' חיה כמ"ש רז"ל חיה א' וכו' ושמה ישראל וכן המלכות נקרא חיה ולכ"א חיה סתם וכמ"ש הזוהר בפרשה זו דף י"ט ע"א ושיעור הכתוב תוצא הארץ שהיא מ' נפש שהיא מחיה סתם דהיינו מהזעיר ומהמלכות ומההוא חולקא ירית דוד מלכא נ"ב בסוד נפש דוד: אע"פי שמשם עד נפש דעשייה הרבה מדרגות עכ"ז היה הכל בבחינת נפש דאצילות בלבד כנודע. ואתקשר בקשורא עילאה נ"ב בסוד רוח דזעיר: