מקדש מלך על ספר הזהר ג:שעז

דבחמש זיני דגן גרסי' ה' דגן בנקיו בלא מוץ ותבן חטה דכר ונוקבא מוץ ותבן. ה' בנקיו דדגן ועל דא שלימו דאילנא חטה איהו ואילנא דחב ביה אדה"ר חטה הוה דכולא איהו ברזא ובמלה דחטא גרסי' ור"ל דחט של חטה הם רומזים למוץ ותבן שהם נוקבא ודכורא דקליפא. אבל ה' בלא חטה מורה על המלכות לבדה ונפרדה הקליפה ממנה. ואע"פ שאמר לעיל שחטה בדגש ברירו מסטרא אחרא. יש לומר דמ"ש הכא שחטה היא במוץ ותבן כלולים בה: דהיינו אילן שלם בקליפתו היינו חטה בלא דגש. אבל חטה בדגש ברירו מס"א:

דהא שעורה אקדים נ"ב נוקבא דזעיר בבחינת דינים שבה שהם ב"פ מנצ"פך גימטריא שער"ה. דאלף הרים נ"ב אל שד"י במילואו בעולם הבריאה עולה אל"ף:

מיכלא דההוא תרומה נ"ב מלכות:

ה"ג ואתקציר בליליא בקריבו דתרומה דא דשעורים נ"ב נ"ל שהיה ניכר זה בעשן המערכה: כגוונא דרזא דסוטה פירוש כמו שהסוטה היתה נבדקת ע"י המים אם טהורה אם טמאה. וכתיב ויאמר להם אלהים פרו ורבו. הקדים פי' זה לסייע לדבריו שאפילו לא חטא אדם מוכרח לקיים פריה ורביה שהרי פבוק זה מיד אחר שנברא אדם צוהו בפריה ורביה כדמפרש. מוץ ותבן דלאו מההוא סטר: נ"ב שהם מקליפת נוגה מצד הטוב משא"כ בעת החטא שהוא מצד הרע דנוגה עכ"ל: ומ"ש ולבר מארעא וכו' היינו מהרע דנוגה כקוף בתר וכו'. נ"ב פירוש כי יש ג"כ בקדושה מוץ ותבן מו"ץ גימטריא קל"ו ה' חסדים שמקבלת מת"ת שהוא ו': תב"ן ת' מלכות ב"ן שבמלכות עכ"ל: ולפ"ז מוץ שהוא. נוקבא דקליפה יש לו קצת יניקה מת"ת. ותבן שהוא דכורא יש לו קצת יניקה ממלכות דקדושה ולפי שלא ינקו הרבה לכך לא נעשית יניקת נוקבא דקליפה מנוקבא דקדושה ודכורא מדכורא.

ואינון ז' היכלין פי' חג"ת נהי"ם ושית אתוון נ"ב ו"ק. וחמש אינון נ"ב בלתי מנין היסוד:

מגו עתיקא וכו' פי' בינה. ההוא יין פי' הארת הבינה שמשך אותה יעקב למלכות ואחר שנתעצמה במ': סחיט לה מענבים דההוא גפן: דהיינו מספי' דמ' כדי להמשיך אותה הארה ליצחק אביו. דקא אתחזי ליה: נ"ב מהבינה קו הגבורות: הכא אכל עילא ותתא: פי' יצחק שלמעלה שהיא גבורה אכלה מהארת הבינה: וכן יצחק אע"ה: ה"ג וע"ד ארחיק מלה: ליה לתתא: פי' ליצחק אע"ה: ליה לעילא ליצחק העליון שהוא גבורה: בתרין סטרין אחיד. פי' יעקב אחז ביצחק העליון וביצחק התחתון אי נמי קאי על יצחק שאחז בתרין סטרין היינו בינה וגבורה. דארמי מייא בההוא יין ז"ל הרב בקיצור דע כי יצחק סוד הגבורות שביסוד דאימא והוא יין החזק. והנה יעקב באותו יין שהשקה לאביו הטיל בו מים שהם החסדיה שביסוד דאבא. כי משם שורש יעקב וז"ש בפ' בלק חנוך מט"ט אמר דארמי ליה מייא ביינא. וז"ס תרי טעמי שהם דמות שני וו"ין רמז שחיבר ב' יסודות דא"וא כי יסוד הוא בחי' ו' קטנה ע"כ כללות דבריו. ובזה מובן לשון זה ועיין בפ' תולדות דף קמ"ב ע"ב: דיוסף חסידא נ"ב יסוד: דוד נאמן. פי' יוסף נק' דודי וקראו דוד נאמן: