מקדש מלך על ספר הזהר ג:שעו

ה"ג דתפנוקי בלא קרבא או נהמא דקרבא ור"ל א' מג' דברים או בלא קרבא כלל או קרבא בינונית או בכל מאני קרבא: בחרבא וכולי כתיב בספר אור ישראל. וחר"ב גימטריא רי"ו כמ"ש הרב ז"ל בפסוק וחרב פיפיות בידם והיינו בחרבא. וברומחא הם רמ"ח תיבין דק"ש עם ו' פעמים אלהים שהם מוחין דקטנות דאו"א כמ"ש הרב בכוונת ק"ש: ובקשתא הוא יסוד בסוד זרע יורה כחץ. ובאבנין וכו' פירוש כדאיתא בפרשת שופטים לדון סמ"אל באבן דאיהי יו"ד ובה' אצבען דיד דאינון ה' ובקנה דדרוע' דאיהו ו' ובכתף דתמן ה' ולכן אמר לקמן הא ידענא דחילא דדרועא דילך אתחלש. אל יתהלל חוגר כמפתח שכבר נלחם ונצח דרומז שכבר נצח לר' יהודה ורבי יצחק לעיל שהם חבירים לר"א ורבי אבא וז"ש אל תתהללו אתם שחוגרים כדי להלחם עמי כמו אני שמפתח. קרא דא על עמר התנופה אתמר. נ"ב צ"ע דהאי קרא בחלה כתיב ואיך דריש ליה בעמר התנופה עכ"ל. ונל"עד דמיתורא קדריש דכיון דכתיב לבתר מראשית עריסותיכם חלה וכו'. למה כתיב ברישא והיה באכלכם וכו':

לכך דריש ליה על עמר התנופה באם אינו ענין וכו' מאי איכפת לן אי אניף וכו'. נ"ב ר"ל כבר ידענו הדין מפ' והניף וא"כ מאי קמ"לן ותירץ שבא לרמוז שיעלו השכינה למעלה כמ"ש בסמוך תנופה:

אצטריך לעילא: פירוש להרים השכינה למעלה וז"ש והיינו תרומה ומ"ש ואע"ג וכו'. ר"ל אעפ"י דדרשינן תרי ממאה מ"מ עיקר מלת תרומה ותנופה היינו להרים השכינה וכדמסיק וז"ש תרימו תרומה לי"י שתרוממוה למעלה ולגלות ג"כ על מלת תנופה שהיא תנו פה:

תנו כבוד וכו' פירוש מלכות הנקרא כבוד תחברו אותה עם זעיר דלית אנן יהבין אלא להאי פה. פירוש שאין מחברים עם זעיר אלא השכינה הנקרא פה ולא הס"א כמ"ש בפרשת תרומה בייחוד ק"ש. וכי לחם הארץ שערה וכו': פי' שהמלכות לחמה העיקרי הם ה' חסדים שמכוננים אותה בסוד והוכן בחסד כסא. וא"כ היכי קארי לשעורה שהיא ה' גבורות לחם הארץ. ותירץ בגין דשעורה קדמאה וכו'. שר"ל שהגבורות מהם נבנית תחלה ואח"כ החסדים לכך קראם לחם הארץ. איהו שיעור ה'. פירוש שעורה הם ה' גבורות ומהם נבנית המלכות הנקרא ה'. ה"ג דהא אתר ידיע הוא בשיעורא דהא חטה בהא נקודה באמצעיתא דלית חולקא וכו' ופירוש הענין בסמוך:

ה"ג אלא חטה ברתא דמתחטא לקמי אבוהא ועביד לה רעותה

ומאי חטה וכו' פירוש הם החסדים כמ"ש הרב ז"ל בדרוש שבועות. והכ"ב אתוון הם החסדים. אבל לגבה שרייא נ"ב כשושנה בין החוחים חטה סתם נ"ב לשון חטא. וע"ד נקודה באמצעיתא וכו'. נ"ב פירוש יש דגש באמצע ט' של חטה דאל"כ היו חוטפים החי"ת בקריאה והיה נשמע כמו חטאה אבל כשיש דגש ר"ל כמו חטטה ולא חטא:

כן שמעתי ממורי זלה"ה עכ"ל ולפ"ז אתי שפיר שקדמאי שאמרו שחטה סתם הוא לשון חטא שעדיין לא נפרדה הקליפה. ובתראי שאמרו חטה ממש בדגש רמזו לנו שנפרדה הקליפה ונשברה. וזהו שפירש ישעיה וממחתה וכו' שנשברה ס"א וז"ש בסמיך תבירו לס"א ברירו דילה ר"ל שנשברה הקליפה. והקדושה נשארה לבדה בח"י דף ח' וז"ל וכמ"ש בזוהר בפרשת בלק כי מוץ ותבן הם ב' קלים ולכן מלת חטה בה אותיות ח"ט שהם מורים על הס"א הנדבקת בה' שבסופה כי מפני כן לא היו שני אותיות אלו בשבטים לפי שהיו שבטי יה. וכשמפריד מוץ ותבן שהם ב' קליפות. מן החטה שהיא הקדושה בזה גורם פירוד לס"טא שהם ד"ון מוץ ותבן הנדבקים בחטה. ובדף ט' כתב וז"ל בזוהר משפטים דף ק"ך ע"ב אמרו כי צריך לברר את החטים מכל פסולת ועד דיתברר לא שרייא יו"ד על ה' ואינו מתקיים כי יד על כס יה. ר"ל מי"ד בניסן צריך שיהיה הכנה לחיבור שם י"ה וזה ימצא על ידי הבירור: