מקדש מלך על ספר הזהר ג:שעח

הא מלאך חמרא דילך הוא פי' אתה שאתה מלאך לפי שהיו ר"א ור"א קורים לינוקא מלאך חמרא דילך הוא. דהיינו ודאי אותו היין של בינה משם יניקתך.

נצחת מלאכא שליחא פי' ודאי אתה נוצח אפי' מלאך שהוא שלוחו של מקום בכח רוח החדש שבך. א"נ יש לפרש נצחת מלאכא שליחא הוא מט"ט שהינוקא מביא חידושיו ואמרו לו מה שאמרת אתה הוא יפה משל מט"ט וכ"ז ברוח הקדש שבך:

וענבין דילה פי' גבורות שבה. אושיטת ג' שריגין. נ"ב נה"י עכ"ל ור"ל לפי שבנין הנוקבא ומוחותיה הם מנ"ה. דזעיר כי נצח דזעיר הם חח"ן דנוקבא. והוד בג"ה דילה ויסיד דת"י דילה. ואותם מוחין שבתוכה מוציאה הארתם לתחתונים. וז"ש אושיטת ג' שריגין:

דיוקנא דאבהן נ"ב חותם הארת חג"ת והיינו דיוקנא דאבהן ולא אבהן ממש. כדין עלתה נצה. פי' העלתה מ"ן. אינון ענבין רכיכין. פי' שמתמתקים הגבורות שבה:

בר במייא גו חמרא פי' חסדים דאבא בגבורות אימא:

חנוך מט"ט אמר ג' שריגים וכו' נ"ב. פי' אר"ג: והא ד' אינון. נ"ב ארג"מן. דא הוא ההוא רביעאה. נ"ב מיכא"ל עמה תמיד ואינו נבדל ממנה:

וירכב על כרוב הכא מפרש כרוב הוא מיכא"ל: בזמנא דפורחת: ושיעור הכתוב ובגפן שהיא מ' יש לה ג' שריגים תחתיה שהם אר"ג וכדי שלא נקשה למה לא נזכר מיכא"ל. לכך תירץ הכתוב והיא כפורחת דאיירי בזמנא דפורחת לעילא ואז עלתה נצה דהיינו עלתה עם מיכא"ל שהוא נק' נצה ולא נשארו אלא שלשה:

נהמא וחמרא עיקרא דפתורא פי' לפי שאמר להם ב' חידושים פ' א' והיה באכלכם מלחם וכו' שהוא נהמא: ופסוק ב' ובגפן שהוא חמרא וז"ש נהמא וחמרא עיקרא דפתורא:

וסבייא אתמשכו וכו' פי' עולימין של מואב נטלו עצה מזקני מדין במה נאבד שונאיהם של ישראל. והזקנים נמשכו אחריהם ונתנו להם עצה להשחיתם: