מקדש מלך על ספר הזהר ג:שנו

הכי גרסינן כדין אשתלים ההוא פגימא כסא ופי' שתחלה היו הקליפות יונקים מהגבורות לפי שלא נמתקו מדין הקשה שבהם: וע"י הלוים שהיו בדוכנם ונכפפים לכהנים אזי שמאלא איתכליל בימינא:

ההוא לעילא לשמאלא פי' מ"ש שנשלם ע"י הארון שהיו נוטלים הלוים וכל ההוא פגימו היינו הגבורות שלמעלה נמתקו מדין הקשה שהיה בהם וזהו ההוא לעילא לשמאלא. ומ"ש והוא איתכליל בימינא ר"ל ומיתוק זה של הגבורות הוא על ידי הימין שהם החסדים שנכללו הגבורות בחסדים ונמתקו וז"ש הוא איתכליל בימינא. תו הוא דא עתיקא נ"ב ועבד הלוי הוא. פי' מדת הגבורה שהיא לוי גורמת שיעבדו בני אדם להוא סתם ההוא דטמיר וגניז. כי להיות שיש דין ודיין מפחד הדין שבים בתשובה עכ"ל. ועתיקא הוא בינה:

כמד"א כי ה' הוא האלהים פי' ולחבר זו"ן יחד שנקראים הוי"ה אלהי"ם ושיעור הכתוב ועבד הלוי כדי ליחד זו"ן ונעשים אחד וזהו ועבד הלוי הוא:

הוא פשיטא לקבלא לכנסת ישראל פי' מפרש גם כן הוא בגבורה שע"י הגבורה שהוא שמאלו נעשה הזווג. וז"ש מאן אתער רחימותא הוי אומר הוא דהיינו הגבורות כי חימום האש מעורר האהבה תחלה וז"ש לקמן הוא גבורה. וכאן רמז הזוהר זה. תו הוא כד"א הוא עשנו. פי' אריך נקרא הוא כמ"ש באדרא רבא על פסוק זה. בג"כ הוא לתתא. נ"ב הוא בגבורה. והוא העיקרי בבינה עלמא סתימאה עכ"ל. והתכת לשון הזוהר כך הוא. הוא לתתא בגבורה. הוא לעילא בבינה. הוא אתגלייא במ'. הוא סתים באריך הוא האלה"ים לחבר זו"ן יחד: