מקדש מלך על ספר הזהר ג:שנה

מדורא תתאה שאול: נ"ב יסוד נוקב' דקליפה אבדון נ"ב מ' דנוקבא דקליפה עכ"ל והיינו כמו ציון וירושלים דקדושה שהם יסוד ועטרא דנוקבא דקדושה כך שאול ואבדון הם יסוד ועטרא דנוקבי דקליפה:

ה"ג מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו מאריה דחושבנא ולא כהג"ה. ור"ל מי שיש בו דעת וחכמה אלו הג' ניצוצים מצילים מגיהנם. וכן מוכח ממ"ש וע"ד אין מעשה וחשבון וכו' ונ"ב ר"ל אין בעל מעשה או בעל חשבון או בעל דעת בשאול אלא מי שאין בו אחד מג' אלה. וקב"ה אתי ביה פי' שעולה בסוד מ"נ ללאה וקב"ה שהוא יעקב משתעשע בו עם שאר הצדיקים שיש שם אי נמי קב"ה היא רחל שמשתעשעת בתורתו כשהיא בבריאה ג"ע העליון ואתתקן כרסייא קדישא למלכא: נ"ב פנים בפנים. ה"ג כמה דאתפגים מעבידתא ואתחסר כסא:

כד בעא קב"ה וכו' ה"ס עולם התיקון שהוא ראוי לייחסו אל חפץ ה' לאפוקי עולם התהו שעליו אמר דין לא מהניין לי. ועוד שמקור עולם התיקון הוא ממצח דאד"ק ושם הוא סוד הרצון ועלמא זה ה"ס ז' המלכים זו"ן שהם היו הניתקנים סליק ברעותא קמיה פי' עולם זה העלה מ"נ לעורר הזווג העליון דע"ב וס"ג דאד"ק שנעשה ע"י הדעת שלו הנקר' רעותא. ואמר קמיה מפני שאור הדעת הזה לא היה בבחי' הבל כשל עולם העקודים ולא הסתכלות כשל עולם הניקודים. רק בחי' הארה בלבד שאינ' פנימית אלא כעין הארה מן החיצוניות וזהו דיוק קמיה. וברא ליה וכו' ה"ס הזווג דחו"ב דא"ק בסוד כי היא חכמתכם ובינתכם. ובה אשתכלל בחו"ג מ"ע ומל"ת. וזה בהכינו שמים אש ומים שהוא ענין המתקלא: וכתיב ואהיה וכו' מוסיף פסוק זה לראיה שבה נעשה הפועל. לא הכנה לבד. עד כאן לשון הרמ"ז ז"ל: