מקדש מלך על ספר הזהר ג:שלט

כל זמנא דבשרא קיימא מובן במש"ל בשם הרב ז"ל שקודם עיכול הבשר הנפש כולה נשארת בקבר ואחר עיכול הבשר עולה הנפש שהיא ממוחין דגדלות דעשייה ונשאר הבל דגרמי שהוא ממוחין דאלהי"ם דקטנות בקבר תמיד עד התחיה והרב עצמו פי' לשון זה על הקדמה זו. וז"ש כל זמנא דבשרא קיימא שאז הנפש כולה בקבר ורוח פקדא לנפשא ונפשא לגופא ויש הנאה לשטן. משא"כ אחר שיתלבש דהיינו אחר עיכול הבשר אזי לא נשאר בקבר רק הבלא דגרמי ולכך הרוח פוקד לנפש דהיינו להבלא דגרמי שיש שם. ולא על בשרא שכבר נתעכל וא"כ אין הנאה לשטן ולכן היה מקטרג שלא יתלבש. ה"ג דאיהו משתככא ואישתארת בשכוכו גו גרמא. רוחא מעם רוחא דקודשא. נ"ב כמ"ש הסבא בדף ס"ט ע"ב בפ' משפטים שהרוח ממ' והנשמה מזעיר. וכתב האריז"ל כי זה איירי קודם חטא אדה"ר שהית' מ' במקום זעיר וזעיר במקום בינה ולכך הרוח ממ' ונשמה מזעיר עכ"ל. לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהיב ואיתבטל פי' ומתבטל הגוף. רוחא דיליה קיימא וכו' אמר ברוח קיימא ובנשמא סלקא לפי שהרוח בכל לילה פוקד לנפש שבקבר ומאיר לה. אבל הנשמה עולה ואינה יורדת כלל. א"נ לפי שהרוח היא בג"ע של מטה שהיא עשייה הקרובה לעוה"ז לכ"א בה קיימא. חיזו דשטן לקיימא לאשטנא ושיעור הכתוב כשיעכל בשרו אזי נח ושקט מרואי השטן ושופו עצמותיו דהיינו כשנפרדים העצמות זה מזה אזי רואו לא אתחזון. לקרבא לגביה דאדם. א"נ לא איתחזון קאי אעצמותיו דלא אתחזון העצמות לקרבא לגביה דשטן וז"ש דלית ליה בהון חולקא דהיינו שאין לשטן חלק בנשמות ופי' זה נראה. א"ל ר"ש חגור וכו' הרוח א"ל כן. הא ידענא דביתאי שכיבא פי' כדי שלא יבין אותו הרוח שעל אשתו שואל כמ"ש דלא ידענא מינה כלום ה"ג ור"ל שלא ידעתי ממנה זה שדעתה קלה. לכך אני שואל על דרך הסוד. דעתא אתייא בשית דרגין. פירוש שהחסדים שבדעת מתפשטים בו"ק דזעיר לפי שכללותם ביסוד ומה דאישתאר למ' ק"ל איהו שהם ה' גבורות ה' הויות גימטריא ק"ל ולפי שהמ' אינה לוקחת אלא ה' גבורות לכך נקר' ועתה קלה ק"ל עם ה' כללות של אותיות השורש גי' קל"ה. והרב בסה"כ כתב ג"כ פי' אחר וז"ל הנה דעת מכריע בין חו"ב ובין ח"ג שע' יוצאה מכנגד נה"י ונשארו חב"ד חג"ת והדעת מכריע ביניהם והם ו"ק. ומה שנשאר ממנו מן הדעת לקחתו המ' שהיא מכנגד נה"י וז"ש בפ' שלח לך בדף ק"ע דעת אתי בשית דרגין ומה דאישתאר ק"ל איהו עכ"ל. אבל יקירא אי לאו דאשת כסילות אישתתף בה פי' הרוח קרא לר"ש יקירא וא"ל טעם שאין לה אלא ק"ל שהם הגבורות לחד פירושא או לפי' שני שהיא לוקחת הארה קלה מאד. לפי שאשת כסילות אשתתף בה דהיינו שהקליפה יונקת ממנה ולכך דעתה אינו שלם כדי שלא תינק הקליפה שיעור גדול. אבל אם לא היתה הקליפה יונקת ממנה היתה דעתה שלם. וע"ש במלה דא לא תשאל פי' ואם תאמר אעיקרא דדינא פירכא ולמה אשת כסילות אישתף בה לכך א"ל לא תשאל וכו' עכ"ל מורינו ז"ל. וההוא ע"ב ק"ל איקרי דעת כתב הרב באוצ"ח שדעת דנוקבא בימי החול החיצון הוא ע"ב ק"ל דהיינו הוי"ה באחורים גי' ע"ב והוי"ה דמ"ה באחורים גי' ק"ל. והפנימי שם ב"ן. ובשבת החיצון ב"ן והפנימי ס"ג עכ"ל. ובזה מובן לשון זה מ"ש וההוא ע"ב ק"ל איקרי דעת מההיא כלה יראת ה'. ואיהו קיימא באמצעות'. פי' שמ' היא בקו אמצעי נגד החזה וז"ש כגוונא דדעת עילאה פי' כמו שהדעת באמצע כך היא באמצע. תלת מאה נ"ב ג"ר. ושתין נ"ב ו"ק. וחמש נ"ב מ'. אי נמי ה"פ חסד עם ה' כוללים גי' שס"ה: