מקדש מלך על ספר הזהר ג:שיב

שחר כתיב ה' אתרחקת משחר זה המאמר פי' אותו מורינו זצו"קל ע"פי הקדמות האר"י וז"ל ה אתרחקא משחר ה' כתובה אבל היא למעלה ושחר למטה והרי היא מרוחק' מן שחר ושאל מ"ט ובסוף המאמר תירץ בתר דאסתלק לילא וצפרא נהיר כדין ה' סלקא וכו'. והכוונה ה' היא מ' שחר הוא חסד. ובלילה שהיא שעת הדין אתרחקה ה' מן שחר. ובבקר שהוא שעת הרחמים חזרה ה' למקומה לשחר שהוא החסד. כי בבקר חזרה השכינה להתחבר עם החסדים כי החסד הוא מקומה האמיתי וז"ש דודאי שחר מקומו ד"הא ואתכלילת בגויה. ופי' הפסוק ידעת השחר הודעת לה מקומה שהוא שחר וזהו מקומו של ה' ואז נכנסת במקומה שהוא השחר ואתכלילת בגויה. מה שלא היה כן בכל הלילה דה' נתרחקה מן שחר שהוא מקומה וזוהי כוונת רבי חייא בפתיחה זו והתירוץ הוא כדמסיים ואזיל אלא שהקדים סודות אחרים כדרך המדרש:

בשעתא דנטי ערב וכו' יובן בהקדים מ"ש בס"הכ וזה כללות דבריו שבק"ש דשחרית נכנסים ו"ק דגדלות דאימא בזעיר ובעמידה נכנסים גם ג' ראשונית דאימא עם ט' דאבא ואז נגמר הזעיר בכל מוחי דא"וא בפנימיים ובמקיפים וקודם כל זה כבר נכנסו מוחין דקטנו' פנימיים ומקיפים דא"וא ונמצא כי יש הארה גדולה בעולם ונתבטלו כל הדינים: אמנם אחר התפלה בימי הגלות מסתלקים המוחין הנז' ועומדים בסוד אור מקיף עלרישא דזעיר ונשאר רשימו של המוחין בתוך זעיר ומחמת הרשימו של המוחין שנשאר בתוכו נשאר בגדלותו עד כי ינטו צללי ערב. ואז מתחילין המוחין לנטות מעל ראשו עכ"ל. וז"ש בשעתא דנטי ערב ושמש' אתחלש כי כפי הפשט בצהרי' לתוקף אור השמש יכהה העין ואין יכול להסתכל בו. והולך ונחלש אורו עד שבערב בהיותו במערב יוכל האדם להביט בו היטב. וזש"ל כד נטי שמשא ואתחלש כדין אתפתח וכו' כי כחה ואורה של השמש נשאב למעלה ויצא דרך הפתח ועלה למעלה מן הרקיע דרך הפתח ההוא מעט מעט. זהו המשל והנמשל כי שמש ומגן ה' אלהי' הוא זעיר. בשעה שינטו צללי ערב בעוה"ז האורות המקיפים שהיו על ראש זעיר נוטים מעל ראשו ולא נשארו מכוונים נגד ראשו רק נוטים קצת מעל ראשו לצד אחר עד שבערב כולם נטו מעל ראשו ואז מחשיך היום. וכשהמוחין נוטים לצד א' מניחים המקום שנטו ממנו חשוך ואז הדינים מתעוררים כי מי גרם הרחמים רק הארת המוחין וכיון דשמשא שהוא זעיר אתחלש כדין שלטא שמאלא:

וכתב הרב ז"ל שכאשר המוחין דגדלות מתפשטים בזעיר מראשו ועד רגליו אזי מהארת המוחין שיורדים עד היסוד בו חוזרת ועולה הארתם מתתא לעילא עד נקב החזה:

ומשם יוצאים הארות ונעשה צלם דנוקבא כי מהארת המוחין דזעיר נבנית הנוקבא מאחוריו בהיותה אחור באחור ואח"כ חוזרת אליו פנים בפנים ואי אפשר לחזור פ"בפ עד שיגמר פרצופה בסוד אח"בא. זהו בהיות בזעיר מוחין דגדלות. אמנם בהסתלקות המוחין מזעיר או מאירים בזעיר ל"ב נתיבות חכמה שלו כל א' כלולה מי' הם ש"ך דינים. גם פ"ר דינים שיש בדעת זעיר שהם ה"ג אלו ואלו ר"ל פ"ר וש"ך מאירים בגופא דזעיר ואז מהארת גופו נבנית הנוקבא מאחוריו. וכמו שכל גופו מלא מש"ך ופ"ר כן הנוקבא מאחוריו מלאה מאלו האורות עצמם כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. ובשעה שהוא מלא מהחסדים והרחמים. ממשיך אל הנוקבא שבאחוריו חסדים ורחמים. ובשעה שהוא מלא דינים ממשיך לה דינים. וכיון שהמוחין התחילו לנטות מעל ראש זעיר לכן אלו הש"ך דחכמה דזעיר ופ"ר דינים דדעת זעיר ממלאים את זעיר וממילא גם הנוקבא מתמלאת דינים. וז"ש כד נטי ערב ושמשא שהוא זעיר אתחלש שנסתלקו המוחין מעל ראשו. כדין שלטא שמאלא כי מתמלא הזעיר מש"ך ופ"ר דינים שהם גבו' בלי מיתוק ואשתכח דינא ולפי שאלו ש"ך ופ"ר הם דינים וגם הנוקבא מקבלת מהם לכן צריכים אנו קודם כל עמידה של כל תפלה ותפלה להמתיק דיניה באומרו ה' שפתי תפתח. שה' פעמים דין נמתקים ע"י ה' אל"פין. וה"ג שהם פ"ר נמתקים ע"י ה' אחרונה שבשם כי הנוקבא העולה היא אד"ני שבבריאה. ובעלות' למעלה באצילות נמתקים הפ"ר בה' אחרונה של שם ונעשים פר"ה. וש"ך דינים שהם גימ' נע"ר נמתקין בה' אל"פין דאהי"ה ונעשית נערה ובזה הנערה באה אל המלך. הרי שקודם כניסת המוחין דאו"א בזעיר שבק"ש עדין לא נכנסו רק ו"ק דגדלות דאימא. אז צריכים אנו למתק דיניה דש"ך ופ"ר כדי לעלות באצילות. לפי שעדין לא יש לבעלה רק ש"ך הנמשכים מחכמה שלו. ופ"ר הנמשכים מגבו' דדעת שלו וגם היא אין לה אלא מה שיש לבעלה כי מהארה שיש לו הוא נותן לה. והגם שכבר נכנסו בק"ש ו"ק דגדלות דאימא. כיון שעדין לא נכנסו ג"ר דאימא ו"ט דאבא עדין אינו רחמים גמורים. וגם היא דינים לכן צריכה מיתוק בתחלת כל תפלה ותפלה כדי שתוכל לעלות. וז"ש כדין שמאלא שלטא מהם ש"ך ופ"ר כנז' כי מצאו מקום פנוי מן החסדים. ועם היות שאלו ש"ך ופ"ד תמיד הם נמשכים בו. בהיות מוחין דגדלות בו נמתקים ונכפים ואינם יכולים לשלוט אבל אחר שנסתלקו מוחין דגדלות. אז הם שולטים ועושים דין שהיא פעולתם כי אין חסדים שימתקם ויכפו אותם ואז אשתכח דינא בעלמא. ומ"ש ואתפשט לעילא. וכן בהקדמה ידוע שכל ספירה כלולה מכולם וגם ספי' חסד ורחמים יש בה קצת דין כדי שלא יהיה פירוד ח"ו ולכן בעת דשלטא דינא בעלמא גם ספי' חסד ורחמים מסכימים לדין וזהו אשתכח דינא ואתפשט לעילא כי גם ספי' החסד ורחמים נתפשט בהם הדין ולכן בעי לכוונא דעתא קמי מאריה כדי שלא ישלוט בו הדין. ומ"ש שמאלא שליט ויצחק כרי בירא תחותיה. הענין הוא כיון שהארות שיש בזעיר הם דינים בלי מיתוק. גם הארה הנמשכת אל המוחין דנוק' היא הארה בלי מיתוק. ומהדינים אלו נעשים מוחין אל הנוקבא ומתפשטים בכל ספירותיה וכללות נכלל ביסוד שלה והם גבו' בלא מיתוק וזהו ויצחק כרי בירא תחותי' כי בירא הוא יסוד דנוקבא ושם נכללים הגבו'. ובאמת שבתפלת המנחה חוזרים המוחין לזעיר ע"י העמיד' לפי שעה אבל אינם כמו המוחין שהיו בשחרית בזמן הרחמי' והחסד. ועכ"ז מאלו המוחין שחזרו לזעיר נבנית רחל מאחוריו בכל קומת זעיר. ולכן נענה אליהו בתפלת המנחה. גם לאה חוזרת פנים בפנים ומזדווגת עם ישראל אבל אין קומתה אלא מהחזה ולמעלה:

פתקא דקטפא הם שטר הגבורות כי פתקא הוא שטר שבו מפרשנם הגבור קטפא הם הגבו' כמ"ש הזוהר על וקטפת מלילות לשון כריתה שהגבורות פוסקים דינים על בני אדם. ומכי ינטו צללי ערב התחילו הגבו' לירד קצת קצת ליסוד דנוקבא הנק' בירא:

וכד עאל ליליא נגמרו כולם ליכנס ביסוד דילה הנק' אחמתא דמלא ושם פתקא דקטפא שכיח: וכמה חבילין ר"ל מחנות הקליפות והשידין המשוטטות בעולם בערבובייא בלי סדר להקדים הגדולים: וחייכאן בנפשייהו דרישעייא בדמות נשים לטמאם בקרי: ומנהון קשוט אבל לזמן קריב. כי לצדיקים מראים להם חלומות לזמן רחוק כמי שיש לו עינים להביט למרחוק: ומאן דאשתכח בינייהו היוצא יחידי בלילה:

וכולהו בני עלמא ניימין ואתכנשו וכו' יובן במ"ש הרב דבק"ש דערבית אנו מחזירים המוחין דגדלות דו"ק דאימא בזעיר והמוחין דו"ק באבא בעמידה. וכל זה לפי שעה אבל אח"כ לא נשאר אפי' הרשימו של המוחין לכן בלילה היא עת הדורמיטא ?והשינה ונשמות הצדיקים חוזרים לשרשם למעלה בקדושה. ונשמות הרשמים אינם מניחים הקליפות לעלות למעלה אכן משוטטים בעוה"ז. וכל מי שיש בו נשמת חיים חוזר לשורשו. כי נפש הבהמות שבבהמות חוזרת לשרשה שהוא שור שבמרכבה ודחיות לאריה ודעופות לנשר ודאדם לשרשם שהוא אדם שבמרכבה ונשמות המעולות של הצדיקים חוזרים אל המ' רחל בסוד רבה אמונתך ומתחדשים בכל יום בסוד חדשים לבקרים וכל הגופות שכבו לארץ חוצות נער וזקן רק שנשארה בהם קיסטא דחייא וכל זה מחמת הסתלרות המוחין ולא נשאר אפי' הרשימו ואילן המות מתפשט בעולם וטעמין טעמא דמותא:

כד איתער רוח צפון פי' ה"ג דאימא מתוקים הבאים למ' בחצות וז"ל הרב בס"הכ דע כי בחצי הלילה הראשונה נתקנה המ' בכל איבריה וכולם דין. כאשר הוריתיך כי זה צריך שתכוין כשתאמר "נפלה "עטרת "ראשינו ר"ת נע"ר שהם ש"ך כחות הדין גי' נע"ר:

ואמנם אחר חצות מתמתקת בסוד ה"ג שהם ה' אותיות מנצפ"ך וסוד ה"ג אלו ה"ס בית רחם האשה וזה נתקן בחצות לילה האחרונה ע"י הקמים בחצות דמתקני קישוטי מטרוניתא עכ"ל וז"ש כד אתער רוח צפון שהם ה"ג מנצפ"ך המתוקים שבאים מאימא למלכות:

כדין איתקבלא כ"י בשמאלא דהיינו שהמ' מקבלת אותם הגבו' שעל ידם נתקן בית רחם דידה בחצות לילה. ואיתא בס' טוב הארץ כי ה"ג הראשונים שבחצות הראשון הם מנצ"ך הא'. ובחצות השני מקבלת הכפולות שהם ממותקות יותר. ואיתחברו כחדא הוא זווג יעקב ולאה שנעשה בחצות כמ"ש בס"הכ וזה כללות לשונו. דע כי בחצי הלילה חוזרים המוחין לזעיר. ומוחין אלו הם מחמת שמזדווג אבא עם אימא ויהיב בה ההוא רוחא לעשותה כלי וגם זעיר יהיב ההוא רוחא בנוקבא לעשותה כלי. כי בכל לילה ולילה צריך לעשות כלי לאימא ולנוקבא בביאה א' כדי שתוכל להתעבר מביאה שנייה. והכלי זה הוא שאבא מקבל ג' ע"ב העולים רי"ו ממזל הח' ומתפשטים בו מראשו ועד רגליו בסוד מוחין ואח"כ מקבל ע"ב שמות של וי"סע וי"בא וי"ט ומתפשטים בו מראשו ועד רגליו בסוד מוחין. ואח"כ כללות רי"ו וכללות ע"ב שמות יורדים עד היסוד בו ומהארת הרי"ו שנתפשט בכל גופא דאבא מראשו ועד רגליו נמשך הארת פנים בפנים אל אימא בסוד מוחין לא בסוד זווג רק שמתפשט בה הארת הרי"ו מראשה ועד רגלה בסוד מוחין. וכללות הרי"ו נכלל ביסוד שבה. ואז מזדווג אבא עם אימא ונותן לה כללות הרי"ו שביסוד שלו ליסוד שלה וזה נק' ביאה ראשונה וזהו רוחא דשדי בה בעלה לעשותה כלי כדי שבבקר בק"ש יזדווג עמה ויתן לה ע"ב שמות שהיא טפה זרעיית. נמצא כי בביאה א' בחצי הלילה נותן לה כללות הר"יו שנכלל ביסוד שלו כדי לעשותה כלי ובבקר נותן לה ע"ב שמות טיפה זרעיית. וכאשר מזדווג אבא עם אימא בחצי הלילה ונותן לה אותו הרי"ו כנז"ל. הנה אחר כך אימא בחצי הלילה ממש נותנת מן הרי"ו הנ"ז מוחין לזעיר ומתפשט הרי"ו הנז' מראשו ועד רגליו וכללות הרי"ו ביסוד שלו. ומחמת הארת המוחין של הרי"ו הנז' מאיר מאחוריו אל הנוקב' ונעשים לה מוחין מהארת הרי"ו הנז' ומתפשטים בה מראשה ועד רגליה וכללותם נכנס ביסוד שלה. ואז מזדווג יעקב בחצי הלילה עם הנוקבא. שקבל גם הוא הרי"ו הנז' ונותן בה כללות הרי"ו שביסוד שלו ביסוד שבה ונעשי' בחיי' כלי גם היא כדי שבבקר בשים שלום נותן לה טיפה זרעיית דע"ב שמות שנכנסו בו מהמוחין. דגדלות דאו"א שנכנסו בק"ש ובעת העמידה. נמצא שזווג חצות לילה בין דאו"א בין דזו"ן הוא לעשות כלי ובבקר הוא זווג דנשמות ע"כ קיצור דבריו בק"ש שעל המטה בס"הכ:

וז"ש ואיתחברו כחדא שהוא זווג יעקב ולאה כנז' ושרייא בדרועא באתרא. שנקשרת בזרוע שמאל דזעיר וקב"ה אתי לאשתעשעא וכו'. היא רחל שיורדת לבריאה להשתעשע בתורה הצדיקים כמ"ש הרב שלאה מזדווגת עם יעקב ורחל יש לה נחת רוח בתורת הצדיקים. וז"ש וכדין כל מאן דאתער למלעי באוריית' וכו' היא וכל אוכלוסין דילה וכו' ש"מ ברחל מדבר שמשוררת היא ונערותיה בחצות ומשבחת לזעיר בסוד אלהים אל דמי לך ולכן העוסק בתורה אז משתתף עמה כתיב בבני היכלא הם נערותיה. והצדיקים נכתבים עמם ונחשבים מכללם. ואיקרון בשמהן. מעלתם גדולה בזה שהקב"ה מזכירם בשמם ע"ד אליעזר בני אומר וכו'. ואלין רשימין ביממא בחוט של חסד הנמשך עליה' ביום ת"ח שמא חדא ז"ל הרב בסה"כ דע כי שמות אלו שהם כל"ך סע"פה יאעו"צה הם אותיות מנצפ"ך הוי"ה אהי"ה. ב' אותיות מ"נ מתחלפים. וג' אותיות מהשני שמות לפי שהם כפולים בשמוח די להם בגלוי אחד עכ"ל. ולא פי' הרב מ"נ דמנצפ"ך באיזה אותיות הם מתחלפים וי"ל כי מ"ם מתחלפת בל' שלפניה באבג"ד. ונו"ן מתחלפת בסמ"ך שלאחריה. וצפ"ך הם בהדיאבשמות הנז'. ומ"ש שיש באלו השמות הוי"ה אהי"ה ירצה יו"ד וב' ההי"ן נחשבים להוי"ה ונחשבים לאהי"ה וז"ש וג' אותיות מהשני שמות לפי שהם כפולים וכו' ודע ששמות אלו יוצאים מפ' כמלונה וכבד עליה פשעה. יפקוד ה' על וכו' כ"ל מן כמלונה ך' דוכבד. פשע"ה שי"ן כסמ"ך ושם ג' מפ' יפקוד ה' וכו' ובקריאתו הוא אדנ"י הרי יאועצ"ה והוסיף ו' משם הוי"ה ושמות אלו כל"ך סעפ"ה יאעו"צה היוצאים מן מנצפ"ך אהי"ה הוי"ה רומזי' למש"ל מנצפ"ך שהם גבורות מתוקים שבאים מאימא הנקרא אהי"ה לזעיר הנק' הוי"ה וממנו למלכות:

ונבאר תיבות המאמר מ"ש מנצפ"ך כליל לון כתב בס' טוב הארץ שמנצפ"ך במילואם מ"ם נו"ן צד"י פ"א כ"ף גי' ג' שמות הנ"ז עם ג' שמות והכולל. א"נ ב' שמות הראשוני' הם גי' מנצ"פך עם ה' אותיות שהם שרש ה"ג ושם ג' גי' יעק"ב שזווג יעקב ולאה הוא בחצות. וז"ש מנצפ"ך כלול לון עכ"ל. ולפ"ד שלכך יש במנצ"פך מלא י"ב אותיות וכן בג' שמות הנז' י"ב אותיות כי עיקר שם ג' הוא י"אעצ"ה אלא שהוסיף בו ו' דהוי"ה כנז"ל נמצא שאינם רק י"ב אותיות. ם אוקמוה למרבה המשרה. פי' מ' שבתוך התיבה היא פתוחה וזו סתומה לרמוז על יסוד דנוקבה שנעשה מב' דלת"ין כזה ד והד"לת א' נעשית מן כ"ב אתוון. שמקבלת המלכות מאחורי זעיר כי כ"ב אתוון ד רמוזים באות ד שיש בה שני ווי"ן יו"ד גי' כ"ב. וד שנית מקבלת אותה המ' מאימא אחר שנסתלקו המוחין מזעיר וניתנו לה וב' דלת"ין הנ"ז בהתחברותם נעשים ם סתומה. של למרבה המשרה. וז"ש ם אוקמוה למרבה המשרה. נ הוה אסתים פי' נ' שהיא מלכות סותמת לבינה ולזעיר לפי שנה"י דזעיר תמיד בתוך המ' והיא מלבשת אותו מהחזה ולמטה כנודע נמצא שהזעיר נסתם בתוך המלכות. ולפעמים בסוד הדורמיטא מסתלקים נה"י דאימא מזעיר וניתני' לנוקבא נמצא שהיא סותמת לנ"הי דאימא ג"כ וז"ש נ' הוה אסתים להאי ולהאי דהיינו לבינה ולזעיר. כדין כתרין כליל הוא. פי' כיון שאימא בתוך זעיר תמיד וזעיר בתוך המ' תמיד וגם הבינה לפעמים היא בתוך המ' א"כ הרי אימא וזעיר ומ' נכללו כאחת:

ומלת הוא אין לה הבנה ואי גרסי' הו"ה א"ש דהיינו בינה הנקרא ה' וזעיר הנק' ו' ומ' הנק' ה' אחרונה. נכללו כולם כאחד וז"ש כדין כתרין כלילן הוי"ה. ו דשמא קדישא אתקין ליה פי' ו' שהוא זעיר מתקן המלכות שהיא נ' הנז' וסותם יסוד דידה כמ"ש הרב בסה"כ בדרוש ק"ש שעל המטה וז"ש וסתים מבועהא:

ועוד נלע"ד להגיה במקום נ' ו' ור"ל כמ"ש בדרוש ק"ש הנ"ז וז"ל הרב ז"ל:

אמנם אבאר לך כיון שהתחלתי ענין גלוי עריאן הנ"ז בס' דצניעותא אתא מפתחא דכליל בשית ומכסי פתחאה לעילא ותתא: והענין כי הת"ת אינו אלא רק וזהו מפתחא כליל שית. ונכנסו בגולגולתיה נה"י דבינה. ויסוד שלה בהיותו תוך גולגולתא דזעיר הוא סתום. וסיום האי מפתחא הוא נה"י שלו נכנסים בנקודת ציון של המ' ה"ח בה"ג ואז הם סתומים שניהם עריין של אימא וברתא ואין הדינים נמשכים עכ"ל:

וז"ש כאן ו' אסתים להאי ולהאי שהוא הזעיר הסות' לאימא וברת' וז"ש כתרין כלילן הו"ה שבהיותו סותם אימא וברתא הרי ג' ספירות נכללים אימא שהיא ה' וזעיר שהוא ו' ומ' שהיא ה' אחרונה:

ו' דשמא קדישא שהוא זעיר תקן מדת המלכות וסתים מבועהא. והנה בזוהר מוגה גריס י' דשמא קדישא. כי קשה ליה בשלמא זעיר סות' יסוד הנוקבא דיליה. אבל אימא מן הראוי שאבא יסתום יסוד דילה ולא זעיר. ולכך גריס יו"ד דשמא קדישא אתקין ליה. כי יו"ד שהוא אבא תקן ו' שהוא זעיר. וכיון שאבא שהוא י' תקן לו' הנז' הוי כאלו אבא סתים מבועהא דאימא כי ברא כרעא דאבוה. בתר דאולידת פתיחא הות בחד רישא דפתחא ה"ג: ויובן במ"ש הרבז"ל והביאו בס' טוב הארץ כי ביציאת מצרים נפתחה ם דלמרבה המשרה פתח קטן ויצאו ישראל ממצרים. אבל לעת"ל ופתח הקב"ה ם הנז' באלכסון ותיעשה ב' דלת"ין של בן דוד ואז יבוא המשיח. ונודע כי פתיחת הלידה היא רחמים וז"ש בתר דאולידת פתיחה הוה בחד רישא שלא נפתחה רק מצד א' ונעשית. מ פתוחה ביציאת מצרים ובשאר גאלות. אמנם לעת"ל יפתח אותה הקב"ה משני ראשיה לעשותה ב' דלתי"ן ויבא בן דוד:

אסתימו מבועין מכל סטרין נקט מבועין שניה לרמוז על סתימת ב' מבועין. דאימא וברתא:

ופי' מכל סטרין שלא יש אפי' פתח קטן לכן נפסק השפע בגלות. ה"ג את דא כליל אתוון אחרן. ור"ל מ' דמנצפ"ך כוללות ב' שמות כל"ך סעפ"ה. כי שם כל"ך קודם לה באל"ף בי"ת. והשם הב' אחריה והגם שבו אות ה' שקדמה לאות מ' אפ"ה אגב שכוללת סע"ף נכלל השם כולו וז"ש ג' מהאי סטרא וד' מהאי סטרא:

וסימן כל"ך יפה כל"ך סעפ"ה כמב"טא יפ"ה סימנא בעלמא נ ודכר ונוקבא פי' נו"ן פשוטה כוללת זו"ן. ג' מכאן. כיון ששם ג' רומז לזעיר לפי שבו רומז אהי"ה והו"יה כמש"ל דהיינו שהזעיר מקבל מאימא ההיא אהי"ה ונותן למ' נמצא שרמוז בו זעיר המקבל ונותן ועוד שהוספנו בו ו' דהו"יה. ונו"ן פשוטה ג"כ רומזת לזעיר ולכן ן' כוללת השם השלישי ג' אותיות מצד זה. ומכאן סיוע למש"ל דגרסי' ו' הוה סתים ול"ג נ' שדרשת נו"ן פשוט' דמנצפ"ך היא כאן ולא לעיל:

וז"ש באלין תרין אתוון מ"ן איתכלילו תריסר אתוון. לפי שאות מ' כוללת ב' שמות הראשונים שיש בהם ז' אתוון. ואות נ' כוללת שם ג' שיש בו ה' אותיות כי אות ו' נוספת משם הו"יה כמ"של: ואין לפרש תלת מכאן הם כל"ך שלפני הנו"ן וג' מכאן הם סע"פ שאחרי הנו"ן: דא"כ למה באות מ' אמר דכלילן ז' אתוון ובנו"ן אמר שית אתוון. ותו מאי קאמר באלין תרין אתוון איתכללו תריסר אתוון שהם י"ב אותיות שבשמות הנז' שעליהם מדבר כמ"ש בסמוך סליק מנייהו וכו'. והרי מ' ונ' לא כללו רק כל"ך וסע"ף ולא כנלו השם הג' אלא ודאי כמ"ש:

סליק מנייהו תרי חד וכו' פירש כמש"ל הרב שאה"יה והוי"ה רמוזים בשמות הנז'. והי"וד וב' הה"ין נחשבים לשניהם אבל א' הוא באהי"ה. ואות ו' בהו"יה וז"ש סליק מנייהו תרי שהם א' ו' חד לאתר חד ר"ל א' משלים אה"יה. וחד לאתר חד ו' משלים הו"יה:

ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא וכו' מובן במש"ל הרב כי בחצי הלילה הא' אין בה רק ש"ך דינים גי' נע"ר. ולכך נק' ליל ונער ובחצי הלילה מקבלת ה"ג מנצפ"ך הכפולים שהם מתוקיים ולכך נקרא לילה ונערה:

בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין ה' סלקא וכו' פירש הוא סיום התירוץ למה שהקשה לעיל מ"ט ה' אתרחקא משחר עכ"ל מורינו ר' אברהם אזולאי זצו"קל:

ועיין מ"ש בספר מ"ח בדף נ"א ע"א פיסקא ז' שכתב וז"ל יכוין אח"כ בה' אותיות מנצ"פך שהם הגבורות שברחם הנוקבא שהוא יסוד שבה שקודם חצות הנקראת ליל היו בסוד נע"ר שהוא מספר ש"ך דינין. ועתה אחר חצות הנקראת לילה הם יותר ממותקות כי הם בסוד ה' אותיות. ואח"כ יכוין בשמות היוצאים מהו"יה אה"יה ומנצ"פך והם כל"ך סעפ"ם יאעו"צה כיצד ההו"יה והאל"ף של אה"יה וצפ"ך ממנצ"פך מפורשי' הם אבל הה"הין של אהי"ה והיו"ד שבו לפי שהם מפורשים בהוי"ה הם באים בחילוף אותיות. כיצד השני עייני"ן הם חילוף השני הה"ין ששניהם מאותיות אחע"ה. והכף היא חילוף היו"ד הקודמת לה. וכן המ"ן של מנצ"פך הם בחילוף. כיצד הס"מך היא חילוף הנו"ן הקודמת לה והלמ"ד היא חילוף המ"ס המאוחרת לה. ועוד כוונה אחרת יש באלו השלש שמות והיא כי שני שמות הראשונים שהם כל"ך סעפ"ה מספרם מנצ"פך עם ה' אותיות והשם האחרון שהוא יאעו"צה מספרו עם ששה אותיותיו הוא מספר מ"ה קמ"ג שמספרם פק"ח וקס"א שהוא מספר עינ"יך עם הכולל מאיר בהם וזוהי כוונת פק"ח עיניך ורא"ה עכ"ל:

כד אתחרב בי מקדשא אסתים מבועין לכל סטרין ותכלול אתוון אחרנין ואינון ז' תלת מהאי חטרא וד' מהאי סטרא. בסע"ה בדף מ"א ע"א כתב וז"ל וראיתי כתב על זה כי מנצ"פך במילואו כזה מ"ם נו"ן צד"י פ"א כ"ף הוא גי' ג' שמות כל"ך סע"פה יאוע"נם והג' תיבות בחשוון. הרי שנרמז מנצפ"ך בזה השם כל"ך וחשבונה עולה ע"ת מנין י' הויו"ת ועשרה אהי"ה הרי שנרמז בשמות הנז' הוי"ה אה"יה מנצ"פך ומבואר שם כי מלת כל"ך רומז על הכלה שהיא מלכות שכלולה מהוי"ה אהי"ה משם י"ה דאו"א. וסודו הוא כי קודם חצי הלילה המ' היא שם אלהי"ם שהוא דינים קשים ואז היא עולה לגבורה דזעיר ששם רוחניות הבינה היא מתלבשת שם ובה שם אהי"ה דבינה וז"ש כד אתער רוח צפון שהוא פנימיות הצפון. ושם אהי"ה דבינה בחילוף א"ל ב"ם הוא לקנ"ק גי' פ"ר כמנין מנצ"פך הרי משם אהי"ה יוצא מנצ"פך ומשם מקבלת מיתוק הדינים ליתן טרף לביתה:

כי מה שהיתה שם אלה"ים פשוט נתמלי במילוי אלפ"ין שהוא גי' טר"ף עם המלה והכולל ומנצ"פך גי' פ"ר ועם י"ב אותיות מילואו כנ"ל עולה אר"ץ עם הכולל כשם אל"הים דאל"פין ושם זה מורה על מיתוק הדיני' ומקבלת טרף לביתה ר"ל לעצמה להיות מבסמת לכל העולמות. והנה הקב"ה מדבר לה בחיבה ואהבה ואומר כלך יפה רעיתי. כי ידוע שהמ' נקרא בתולה ואיש לא ידעה מפני שהזווג הוא לפרקים. ואחד הזווג מתחדשין בתוליה מפני פחד יניקת החיצונים. וז"ס קטנה פחותה מבת ג' שנים בתוליה חוזרים. פירש כי פרצוף המלכות נעשה מחיצוניות חומת נה"י והם הג' שנים כי ספירה גי' שנ"ה וכשמתמעטת מג' שנים בסוד המיעוט. אז בתוליה חוזרים ובתוליה סותמין פתחה ועיין בדרוש מוהר"ר יוסף טבל מערבי וז"ש הזוהר הנז"ל כד אתחרב בי מקדשא אסתים וכו'. והואיל ואתא לידן נפרש שאר השמות כאשר ראיתי כתוב כי סע"ף רומז לת"ת הנקרא עץ ועם שמו המיוחד לו שהוא שם מ"ה עם ד' אותיות שרשו גי' מ"ט עם ע"ץ עולה סע"ף. ומלת סע"ף הוא מלשון סעיף שהוא נוף האילן. ואעפ"י ההוא העץ עצמו מ"מ הוא נוף מעץ אמיתי שהוא עץ הדעת. ולזה קרא אותו סע"ף בערך דעת הנקרא עץ הוא"ו וזהו אותיות יאוע"צה עץ הוא"ו. באופן שג' תיבות אלו רומזים לג' שמות מלכות ת"ת דעת. וכל זה רומז שמיתוק ה"ג מנצפ"ך תלויים בה' חסדים שהם בדעת זעיר ומתפשטים בת"ת שלו. וממתקים המלכות. ודוק היטב: