מקדש מלך על ספר הזהר ג:שיא

ואשתאר לגביה קרן פי' שאוכל פירות בעו"הז והקרן לעו"הב. והקרן דהכא הוא היסוד כמ"ש בסמוך: בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי. נ"ב בכאן משמע שהקרן הוא היסוד וכן משמע ברעייא מהימנא פ' ויקרא קרן ו' חומש דיליה ה'. ואמר אתר לאתצררא ביה נשמתא. הוא יסוד עכ"ל. ולפי זה איבא דנפק מינה הוא מלכות. שממנה אוכל האדם הפירות בעו"הז:

כדין ולא ישליטנו וכו' ושיעור הכתוב איש אשר יתן לו האלהים עושר וכו' כדי לעשות ממנו צדקה ומצות והוא לא עשה כן אלא ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה דהייכו תאות גופנייות של העו"הז לכך ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו שימות ויקחנו אחר שיעשה בו צדקה ומצות. ועיין בפ' בשלח שתירץ שם תירוץ אחר:

ונחשון בן עמינדב עיין מ"ש בפ' בשלח שלא יקשה מ"ש שם חור וכו'. דחשיבנא נוקבא במיכלא דיליה. פי' שהבשר בנוקבא והמן הוא בזעיר ולכך אמר מר"עה ואם ככה שאתה נותן הבשר לישראל על ידי א"כ את עושה לי דהיינו שאני יורד לעלמא דנוקבא. וא"כ הרגני נא הרוג ואמ"ל הקב"ה אספה לי ע' איש וכו' שהע' איש שהם בעלמא דנוקבא על ידיהם יהיה הבשר. ואתה לא תרד מן המדרגה שלך. וזה הפי' של ר' אבא הוא הפך מר' יצחק דלעיל. דהכא מר"עה אין כוונתו על התלוננות ישראל. אלא לשם שמים שלא יפגם ממדרגתו וייחות לעלמא דנוק': ה"ג נוקבא במיכלא דיליה: ה"ג וע"ד אמר ואל אראה ברעתי ודאי לנחתא וכו'. ה"ג את שאיל אתר דמותא לא תבעי אתר דא דלא תהא פנים וכו'. וכן הוא בזוהר מוגה ומדוייק. ה"ג ובעי שמשא לאנהרא לה. ול"ג בעי בלא ו'. ור"ל שהזעיר מאיר למלכות ולכן גם אלו השבעים שהם במלכות ושמתי עליהם בגין לאנהרא מן שמשא: ומ"ש כנהורא דשמשא אתייא על ידא דמשה. פי' כמו שהמ' מאירה ממשה שהוא זעיר. גם אלו יקבלו הארה ממשה. ומ"ש בגין דלא יתפגים קאי ארישא. למה הוצרכתי לע' אלו. בגין דלא יתפגים משה. מחד סרי אתוון. נ"ב הם י"א אותיות שיש באל נא רפא נא לה: