מקדש מלך על ספר הזהר ג:רצט

תרין טופסירין דקיקין נ"ב ר"ל ב' שלהביות דקות עכ"ל: וי"מ שהם ב"פ פר שבאימא מנצ"פך כפול ופשוט פרחין שושבינין. נ"ב הכוונה על אותם שהיו עוסקים בתורה לש"ש והיו מקשרים אימא תתאה באימא עילאה. בסוד שושבינין לעורר מ"ן עכ"ל ולפ"ז מ"ש וכולהו קטרין לגבי עילאה. פי' שהיו מקשרים ומושכים הארת עתיק ואריך ואבא לבינה ומתמן לתתאה שהיא מ' שהיו מקשרים אותה עם אימא. אי נמי כולהו קטרין וכו' מקשרים ע"י תורתם מ' באימא וז"ש וכולהו קטרין לגבי עילאה ומ"ש ומתמן לתתא. פי' אח"כ מושכים שפע לתתא שהם בי"ע. ובני אדם בצל וכו' נ"ב הם השנים:

קמו אלין וכו' פי' אלו הב' חברים שהיו שם עמדו לכבוד ר"א וחביריו ואח"כ ויתבו כולהו. ה"ג ויתבו כולהו וחדו כולהו. א"ר יהודה כולא חד מלה. נ"ב מ"ש בהטיבו ובהעלות הכל רומז בענין א'. בהטיבו רומז על יסוד הבינה הנקרא טוב ובהעלות רומז על יסוד הנוקבא שהוא נובע מתתא לעילא.

דודיך מיין נ"ב יין המשומר בענביו יסוד הבינה:

הטבה ממש נ"ב מצד יסוד אבא שמן הטוב טוב לב נ"ב נתיבות ואתרויין משקיו דנחלין נ"ב יסוד דאבא. ומ"ש המגיה בזה. והנה דבריו סותרין זה את זה שמ"ש רבי יהודה לעיל כולא חד מלה. פי' בהטיבו יסוד הבינה ובהעלות יסוד דנוקבא. ור' יהודה לקמן שאמר הטבה ממש פירש בו היינו יסוד דאבא וא"כ דברי ר' יהודה סתרי אהדדי. ועוד רבי ייסי שאמר בהטיבו יסוד הבינה מה בא להוסיף על רבי יהודה ומה חדש ר' יוסי. ואפשר לתרץ על הרב המגיה שרבי יהודה מפרש ב' פירושים בתחלה אמר כולא חד מלה דהיינו בהטיבו יסוד הבינה. ובהעלות יסוד דנוקבא. והיינו שיסוד הבינה מאיר ליסוד דמלכות ונעשו אחד וז"ש כולא חד מלה. ובא רבי יוסי לסייעו ואמר בהטיבו כמד"א כי טובים דודיך מיין דהיינו יסוד הבינה. ואח"כ חזר רבי יהודה ופי' פי' אחר שבהטיבו הטבה ממש דהיינו יסוד דאבא אבל נל"עד שמ"ש רבי יהודה ברישא כולא חד מלה ר"ל בין בהטיבו בין בהעלות כולם ביסוד דאבא ובא רבי יוסי לחלוק עליו ואמר בהטיבו היינו יסוד הבינה ובהעלות מודה לרבי יהודה. ומפני שרבי יהודה לא פירש דבריו חחלה לכן חזר לפרש דבריו ואמר הטבה ממש דהיינו יסוד דאבא ובהעלות ג"כ יסוד דאבא:

וטעם ששינה ואמר ובהעלות לומר שיש עלייה גדולה שהעולמות כולם מתרוים משקיו דנחלא שהוא אבא ואזי עליון וברכאן משתכחי ורבי אחא ס"ל שבין בהטיבו ובין בהעלות מורה על יסוד או"א ביחד וז"ש רבי אחא אמר בשעתא דעמיקא דכולא נהיר. ונ"ב יסוד דאבא. נהירין בנחלא. נ"ב יסוד דאימא הנק' נחלא כדין כתיב בהעלות. בגין דהא מעומקא דכולא וכו'. פירוש יסוד דאבא. וכולא חד מלה. נ"ב שפע יסוד הבינה ויסוד החכמה כולא חד מלה. בית זבול ודאי. פירוש מ' הנקרא בית היסוד הנקרא זבול. וז"ש ורקיע חד וכו' שהוא היסוד ה"ג דהא דא אשכח לקבלאה ברכאן. והוא היסוד הנזכר שנותן שפע למ'. שמח זבולון בצאתך. נ"ב יששכר בנצח זבולון בהוד והם תמכי אוריתא נ"א יששכר בהוד זבולון ביסוד עכ"ל:

ופירוש קמא נראה כדמוכח ממ"ש הזוהר בסמוך שזבולון אג"ח קרב"א דהיינו לפי שמלכות בהוד והיא העושה מלחמה כמ"ש בזוהר בפרשת בשלח ויששכר לעי באורייתא היינו לפי דאיהו בנצח נמצא שיששכר הוא בחינת זעיר וזבולון הוא בחי' מ'. וע"ד אשתתפו כחדא וכו' דהיינו חיבור זו"ן שהם יששכר וזבולון. וגם המגיה לקמן תפס כפי' קמא. ואם יקשה לך שלעיל אמר ורקיע חד דאיקרי זבול והיינו היסוד. ואח"כ הביא ת"ח כתיב ולזבולון וכו' דמשמע שזבולון ביסוד. שמכח קושיא זו פי' הרב המגיה נוסחא אחרינא וכו'. זו אינה קושיא שאגב שהביא מלת זבול הביא פסוק ולזבולון דלשון נופל על לשון. אבל לעולם הא כדאיתיה והא כדאיתא אי נמי יש לתרץ טעם שהביא ולזבולון אמר וכו' משום מ"ש רבי אבא בסוף הענין:

ודרגא דא שתיתאה וכו' ואחסין לה לכ"י וכו' וע"ד כל קרבין דמלכא בידהא והיינו שהכל ביד המלכות ובא לסייע למש"ל בית זבול ודאי כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא. ים כנרת לעילא נ"ב כי פרצוף המלכות ים כנרת בבחינות המ' ותכלת היא המ' עכ"ל. ור"ל שפרצוף הנוקבא בכללות הוא ים כנרת. ותכנת היא מ' דנוקבא. וז"ש וכולא באתר חד דהיינו ים כנרת ותכלת כולם בנוקבא. זבחי צדק ודאי נ"ב מ'. כי שפע ימים. פי' המ' הנקרא ים. ולפי שיש בה כמה מיני מים קראה ימים כמ"ש בפ' ויחי ע"ש. וע"ד אשתתפו כחדא. נ"ב יששכר בהוי"ה וזבולון אדנ"י שיתופם יחד הוי"ה אדנ"י עכ"ל. ומכאן מוכח שפי' קמא דלעיל הוא העיקר. ודרגא דא שתיתאה נ"ב יסוד. יהיב אגר אורייתא ואחסין לה לכנסת ישראל. פי' שיששכר שבנצח הוא בחינת זעיר. וזבולון שבהוד הוא בחי' המ' והזעיר אינו נותן למ' אלא ע"י היסוד שבו. אחסין חיוורא לתכלתא. נ"ב חיוורא חסדים שביסוד. לתכלתא גבו' שביסוד שלה תכלת:

באר דא כ"י נ"ב יסוד שלה חפרוה שרים דא אב"וא וכו' זה המאמר פי' אותו הרב באוצ"ח וזה כללות לשונו: הנה הנוק' רחל בהיותה אחורי זעיר מהחזה ולמטה. הפה שלה הוא נגד יסוד דזעיר. ואח"כ חזרה פנים בפנים עמו בכל שיעור קומת זעיר. ואותה הבחי' שהיה לה מקום הפה שלה חזר עתה להיות פה היסוד שלה. ונמצא יסוד שלה מכוון עם יסוד שלו. וכל זה היה ע"י א"וא שעל ידם חזרה פנים בפנים וזהו באר חפרוה שרים שהם א"וא שחפרו הפה שלה ונעשה יסוד שלה. ואח"כ כרוה נדיבי העם הוא בחינת נתינתם המ"ן בתוך הבאר ההוא. וענין זה יקרא כרייה וזה היה ע"י חסד וגבורה דאימא שהם ה' אצבעות יד ימין ויד שמאל שלה שירדו לנוקבא ונעשו בחינות מ"ן ביסוד דידה בסוד ונתתם חמישית לפרעה עד כאן לשונו ובזה מובן לשון זה. ופירוש אבהן דקאמר הם ח"ג דאימא שנקראו גם הם אבות: