מקדש מלך על ספר הזהר ג:רצח

דכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב ואלין אינון וכו': פי' שאלו שהם פקודי ה' ישרים עדות ה' נאמנה הם מילין דאורייתא. וא"כ למה נכתבו מלין דעשו ומלין דהגר וכו'. אלא ודאי שגם בהם יש סוד: וקב"ה יתיב על כרסייא דדינא נ"ב מהתיקוני' משמע כי בינה נק' תיבה וכפי זה יובן הענין כי קב"ה יתיב על כרסייא היא בינה וכרסייא דדינא הוא הזעיר שנסתלקו ממנו המוחין בסוד הדורמיטא כמ"ש בס"הכ דר"ה. אי נמי כסא דין היא המ' וקב"ה דיתיב על כרסייא דדינא היא הבינה שמסתלקים נה"י שלה מן הזעיר וניתנים אל הנוקבא בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע עכ"ל. ה"ג כולהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו:

והאי כרסייא לא אתתקן פי' כסא זה שהוא זעיר או מ' לא אתתקן כדי לישב עליו הבינה אלא בתשרי שהוא חדש הז':

אלין סמכי כרסייא פי' חיילות שתחת הכסא.

דיבבא ויללה פי' יצירה ועשייה: ויעביד מלה בחכמתא. נ"ב אר"זל תקיעת שופר חכמה היא ולא מלאכה עכ"ל. ור"ל שכפל הזוהר שאמר ויכוין בה בתרועה היינו על כוונות הצריכים לשופר. ומ"ש ויעביד מלה בחכמתא. לאשמועינן שתקיעת שופר חכמה היא ולא מלאכה ואשכחו חד מערתא עאלו בגווה. והמערה היתה גדולה מאד ולכך אר"א ליעול חד גו מערתא דהיינו תוך פנימיות המערה: ונכנס ר' יוסי ומצא שם מערה אחרת תוכה:

שמע חד קלא נ"ב או בת קול או קול העוסקים בתורה עכ"ל וכן נראה שהוא קול החברים שהיו שם במערה כדמוכח לקמן וגם הר"חו לקמן פי' כפי ב' משמע דהדר ביה מפי' א'. הכא נטלא כ"י נהורא נ"ב כי לשון בהעלותך נדרש על עלמא עלאה בינה כדלקמן שמקבלת ממנה המ' הגבורה ע"י אהרן בסוד ה' בחכמה יסד ארץ ואפשר שהיו עושים פעולה זו ע"י עסקם בסודות התורה. ואימא עילאה מתעטרא. נ"ב כתב הר"מל כי פי' מתעטר בכל מקום בזוהר ר"ל מזדווג: