מקדש מלך על ספר הזהר ג:רצב

דהא כהן דלא שלים לא בעי וכו' פי' דאם הוא כהן דאין בו מום מאי חזית שיתן לכהן אחר ליטול ידיו: והרי שניהם קדושים ואם יטול ידו מכהן פגום אדרבא נפגם על ידו וז"ש דהא כהן דלא שלים וכו':

בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא מכאן משמע הפך מ"ש הש"ע שצריכים הכהנים לעשות ה' אוירים וכאן אומר שכל האצבעות יהיו מפורדות זה מזה כדמפר' הטע': ה"ג דלא לאערבא דא בדא ולאתכוון באינון מלין:

בעי קב"ה דיתברכון וכו' פי' מברכת העליונים אנו מתברכים ומ"ש ויתברכון עילאי וכו' פי' תחלה ע"י מעשינו הטובים מתברכים העליונים ובא להם שפע. ואח"כ מהשפע ההוא מתברכין תתאי ג"כ:

מאי דעת דעת סתם יובן בהקדים מ"ש הרב בס"הכ בדרוש ברכת כהנים וז"ל ואמנם שם הוי"ה זו שביברכך היא במילוי יוד"ין ובניקוד חו"לם צי"רי קמ"ץ צי"רי עכ"ל. ואיתא באוצ"ח בדרוש המריפים כי כלי הפנימי של דעת הוא הוי"ה דע"ב. והנשמה של דעת היא בניקוד חו"לם צי"רי קמ"ץ צי"רי כזה יהֵוָהֵ עכ"ל. נמצא שהוי"ה שבפ' יברכך היא בניקוד הדעת וז"ש הזוהר כי שפתי כהן ישמרו דעת דעת סתם דהיינו הוי"ה הנז' שהיא בניקוד הדעת. והכהנים שומרים וממתינים לעשות כוונה זו. ומורינו ז"ל. פי' שיובן במ"ש באוצ"ח באותו דרוש עצמו. שניקוד הדעת הוא חו"לם צי"רי קמ"ץ צי"רי והוא שם המפורש הנז' בכל מקום עכ"ל הרב ז"ל. ולכך אמר ישמרו דעת וכו'. שנודע שהכהנים היו שומרים שם המפורש. וכיון שכתב הרב ששם המפורש הוא ניקוד הדעת הנז' נמצא שהיו מכווכים בניקוד הדעת ולכך אמר ישמרו דעת עכ"ל עוד י"ל במ"ש הרב ז"ל בדרוש לאה ורחל שטעם שהידים הם מפורדים מנ"ה דזעיר הוא לסיבת פרצוף לאה כדי שיוכל זעיר להגביה ידיו לעשות חו"ב דלאה בב' צדדי הדעת דזעיר וזה נעשה ע"י נשיאות כפים של ברכת כהנים בעת ברכתם ועי"ז הזעיר מגביה ידיו למעלה כנגד ראשו ואצבעות יד ימינו יהיו מצד ימין של הדעת ואצבעות יד שמאלו מצד שמאל של הדעת. ואז יצאו האורות בסוד אור חוזר ממטה למעלה ונעשים בחי' חו"ב דלאה בב' צדדי הדעת ע"כ קיצור דברי אוצ"ח. ולכן אמר הכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת דעת סתם שכל מגמתם ע"י נשיאות כפים הוא לעשות חו"ב דלאה בב' צדדי הדעת וז"ש ישמרו דעת שמזהירם הכתוב שיגביהו ב' ידיהם בב' צדדי הדעת דוקא ולא לממלה מראשו. ולא כאותם שעושים אחורי ידיהם נגד פניהם אלא יגביה ידיו בב' צדדי הדעת:

תורה סתם פי' ז"ון שהם תורה שבכתב ושבע"פ וכדמפרש שהם גורמים לעשות זווג ז"ון:

שמא קדישא אתגליא ואתכסייא אתגלייא היא זעיר. ואתכסייא הוא אריך וז"ש דאתגלייא וכו' שנודע כי שם מ"ה הוא בזעיר. ומ"ש דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. פי' אריך ונל"עד שהוא שם אהי"ה: ה"ג ומה הוא דאתכסייא:

אתכסייא באתוון אחרן פי' זעיר מתלבש במ' הנק" אד"ני:

בגין ההוא טמירא וכו' פי' כדי שיהיה אריך טמיר תוך כולם:

ולמיחת רחמי כולהו דכלהו כלילן בכ"ב אתוון יובן במ"ש הרב בדרוש הנז"ל יברכך יש בה ג' תיבות נגד ג' רישין עילאין הנז' באידר' זוטא. וט"ו אתוון נגד תרין רישין עילאין המאירים בי"ג תיקוני דיקנא היוצאים מרישא תליתאה חכמה דאריך. בפסוק יאר יש בו ה' תיבות נגד ג' מוחין הבאים לזעיר מא"וא נמצא א"וא וג' מוחין הם ה' תיבות ויש בו כ' אותיות להאיר מן ד' תיקונין עילאין דדיקנא דאריך. לט' תיקונים דזעיר שחסרים לו ד' תיקונים ולכן תכוין להאיר מאותם ד' לט' דזעיר ונעשים י"ג ואח"כ תאיר בהם מז' תיקוני דגולגולתא דאריך וא"כ הם עשרים:

ישא יש בו כ"ה אותיות תכוין לשם כ"ב העליון מ"ה ואד"ני שיש במילואם כ"ב אתוון ועתה מתמלאים ע"י נה"י דתבונה שהם ג' מוחין הרי הכל כ"ה ולכן תכוין באומרך שלום להוריד כל השפע הנז' בכח ב' שמות הוי"ה במילוי אלפי"ן ואדנ"י במילוי י"ב אותיות כנודע והה כ"ב אתוון ובזה נכללים י"ג דעתיק וט' דזעיר ונכנסים בתוך המ' ונעשים כ"ה בסוד כ"ה אותיות שבפסוק זה כ"ב אתוון דב' שמות הנז' וג' פסוקים שהם כנגד ג' מוחין הרי כ"ה עכ"ל:

ובזה נבין לשון זה מ"ש ולמיחת רחמי דכלהו כלילן בכ"ב אתוון פי' כמ"ש הרב להוריד כל השפע שהם ג' רישין שהם רחמים גמורים וכל האורות הנז' הם כלולים בשני שמות מ"ה ואד"ני הנז' שיש בהם כ"ב אתוון וז"ש דכולהו כלילן בכ"ב אתוון:

ומ"ש בתרין כתרין דרחמי פי' שהשני שמות הנז' שבהם כ"ב אתוון הם כתרין דרחמי ובסידור כתב מ"ה ואד"ני הנז' שורשם הם בדיקנא ולכן קראם הזוהר תרין כתרין דרחמי עיין פ' בלק דף קפ"ה על פסוק אדנ"י מי יעמוד.

ומ"ש ובהני אתוון דהאי שמא פי' כ"ב אותיות שבשני שמות הנז' שהם מ"ה ואד"ני בהם נכללים כ"ב רחמי ומפ' מה הם הכ"ב רחמי ואמר י"ג דעתיקא וכו' ט' דאתגליין וכו' שהם י"ג דאריך וט' דזעיר. וה"ג ב"ב רחמי י"ג דעתיקא וכו'. ול"ג וי"ג. ומ"ש ומתחברן כולהו בצירופא דשמא חד וכו'. נראה הם השמות שיוצאים מברכת כהנים שהם אנק"תם וכו'. ולכך אמר בצירופא דשמא חד וכו'. בכ"ב אתוון גליפן שאותם השמות יש בהם כ"ב אותיות כנודע: