מקדש מלך על ספר הזהר ג:רצא

אמאי לא כתיב תאמרו אלא וכו' פי' לפי פי' א' דייק מדלא כתיב אמרו להם אלא אמור ש"מ דיש פעמים שמגלים שם המפורש. ויש פעמים דאמור סתם ולפי ד"א דייק מדלא כתיב תאמרו להם כמו כה תברכו דרישא דקרא. ש"מ דאם זכו מגלים להם שם המפורש וז"ש זכו להם לא זכו אמור סתם. לכך כתיב אמור ולא תאמרו דאי כתיב תאמרו משמע שבכל זמן תאמרו להם:

אי הכי אתעביד קדש חול פי' שהם שהיו נביאים נעשו חול שלא ראו את המראה ומ"ש והא כתיב לא ראו וכו'. היא קושיא אחרת:

רתיכא קדישא עם אבהתא פי' שהיא רגל ד' כמו האבות שהם ג' רגלי הכסא ומ"ש כתרין עילאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. פי' הם חג"ת שירשו הארתם אברהם יצחק ויעקב שבעו"הז: הוא סביל ואחריני לא סבלי. פי' בכאן מתרץ קישיא הב' אמאי דחילו כיון שלא ראו. והתירוץ הוא כמ"ש בגמ' אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזא וז"ש הזוהר ואחריני לא סבלי שנשמתם לא יכלה לסבול הארת השכינה אע"פי שהם לא ראו כלום מזלם ונשמתם ראו ולא יכלו לסבול:

ונהרין מעמימקא דבירא פי' עשר ספי' דמ' מאירים מיסוד דזעיר הנק' עמיקא. ולכן אמר כל כתרין קדישון דלעילא שהם י"ס דמ' מתערין וכו' ונהרין מעמיקא דבירא:

דאתמשך להו מההוא עומקא וכו' פי' מיסוד דאימא שהוא נגיד ולא פסיק א"כ י"ל כל כתרין קדישין דלעילא וכו' הם עשר ספי' דזעיר ודמ'. מעמקא דבירא הוא יסוד דאימא כמ"ש בפ' בשלח דף ס"ג ע"ב וכתבנו שם בשם הרב ז"ל שיסוד דבינה. נקרא עמקא דבירא ומ"ש מההוא עומקא דנפק וכו' הוא יסוד דאבא: מאן כנסת ישראל כנסת ישראל סתם. יובן במ"ש. בדרוש ברכת כהנים וז"ל בקיצור בברכת כהנים נכנסים מקיפי אבא שהם למ' דצלם דאבא בסוד פנימיות בתוך זעיר לצורך הזווג. ואז ע"י כניסת המקיפין אלו ניתוסף אור גדול במוחין דזעיר ואז נבקע יסוד דאימא וע"י ריבוי האור נעשה זווג דישראל ולאה בויעבר. ודיעקב ורחל בנפילת אפים עכ"ל בקיצור. ואפשר שמ"ש כנסת ישראל סתם שע"י ברכת כהנים שנכנסים למ' דצלם דאבא גורם לזווג לאה ורחל ולכן אמר כנסת ישראל סתם:

והוא ימשול בך פי' זעיר שהוא נבנה מהחסדים שהוא ימין. ימשול במלכות שנבנית מהגבורות שהוא שמאל: