מקדש מלך על ספר הזהר ג:רפט

כמה גדולה היראה פי' רחל שנק' יראה ומי שהוא ירא שמים אחוז בה שבכלל היראה ענוה. כי כתב הרב לאה נק' ענוה. ולכך מי שהוא עניו אחוז בלאה בסוד והאיש משה עניו מאד. ולכך צפורה שהיא א' מארבע בחי' לאה היתה אשת משה וז"ש הזוהר שבכלל היראה ענוה שמרחל הנק' יראה עולה ללאה הנק' ענוה:

ובכלל הענוה חסידות פי' החסדים שבאים מאריך עיר זעיר ומשם משפיעים ללאה ורחל וכדמפ' לקמן. ענוה עדיף. פי' שרומזת ללאה שהיא מהחזה ולמעלה ע"ג רחל הה"ד עקב ענוה יראת ה'. פי' כמ"ש הרב שעקבי לאה בראש רחל: כמה דאתתקן באידרא קדישא עולם חד ועולם תרין פיו אריך וזעיר. ונל"עד טעם שנק' עולם לפי שאריך מתעלם בתוך פרצופי האצילות. וזעיר מתעלם בתוך הנוקבא:

מן העולם ועד העולם מבעי ליה פי' כיון שהם אריך וזעיר א"כ צ"ל מן העולם ועד העולם בה' הידיעה שהם אריך וזעיר. ותירץ תרי עלמי נינהו ואהדרו לחד. ר"ל שאריך מתלבש בזעיר ונעשים א'. ואי כתב העולם אות ה' הפסיק הענין ומשמע דכל א' לבדו. לכך כתיב בלא ה' לומר שהם אחדות אחד ואע"פי שיש פ' אחר דכתיב ביה מן העולם ועד העולם. מ"מ כיון שרמז בפ' זה שאמר עולם בלא ה' שהם אותיות אחדות א' די ואין צריך לרמוז כן בפסוק אחר:

עד מתי תסתום דבריך פי' ר' יצחק לא פירש בהדיא שהם אריך וזעיר ואמ"ל ר"א תפרש דבריך שמן העולם ועד העולם הם אדם דלעילא ואדם דלתתא שהם אריך וזעיר. ומ"ש היינו עולם ועולם. פי' בין פסוק מן העולם ועד העולם ובין פ' מעולם ועד עולם כולם רומזים לאריך וזעיר. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם. פי' כי שנות עולם וימי עולם הם בזעיר והיינו דקאמר והא אוקמוה באידרא וכו' שכן כתיב בא"ר דף קל"ח ע"ב שנים קדמוניות אינון ימי קדם. שנות עולם אינון יי עולם וכו' נמצא ששנים קדמוניות וימי קדם הם באריך שנות עולם וימי עולם הם בזעיר. והביא הזוהר ראיה על זעיר שנק' עולם. ועל אריך לא הוצרך להביא ראיה שכיון שהוא נעלם ביותר ראוי שיקרא עולם. א"ר יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא. פי' ולעיל אמר דכל מאן דאיהו דחיל חטאה איקרי אדם. ולכך הקשה הא תנינן בהפך דאין נק' אדם אלא מי שהוא כליל דכר ונוקבא. ותירץ ודאי הכי הוא והכל אמת שלעולם אדם לא איקרי אלא מאן דאתחבר דכר ונוקבא וכדין דחיל חטאה נמצ' דתרווייהו איתנהו אמרתי עולם חסד יבנה. פי' שחסד על ידו נבנה העולם ואי אפשר להבנות האדם אם לא יהיה זכר ונקבה שאז יולידו בנים ובנות וזהו בנין העולם וז"ש ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא. וכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וכו'. פי' חסדים שבאים מאריך עד זעיר. ומזעיר ג"כ הם משפיעים אל יריאיו:

וצדקתו לבני בנים משום דזכה לבני בנים: פי' כיון שזכה לבני בנים ודאי בכח השכינה הנק' צדק שהיא שרוייה עמו וזש"ה וצדקתו לבני בנים בשביל צדקתו זכה לבני בנים. ולכך הקשה ר' יהודה וחסדו מבעי ליה שע"י החסד הוא שזכה לבני בנים. מאי וצדקתו שיש בה דין. ותירץ ר"ח היינו רזא דתנינן בזאת וכו' ר"ל שמלכות נק' זאת ונק' צדק והיא בת זוג דזעיר הנק' איש ונקרא חסד. וכיון שהשכינה שרוייה עמו ודאי גם הזכר שהוא חסד שורה עמו. וכאלו אמר הכתוב וצדקתו וחסדו לבני בנים. שבשביל המלכות הנק' צדק ובשביל זעיר הנק' חסד זוכה לבני בנים. ולכך הביא ראיה מהכהנים דכיון דשרת בהו שכונתא שרא בהו חסד. יברכוכה כאלו אמר יברכו כה וכן כה תברכו ר"ל לכה תברכו. האי צדק איקרי כה. כתב הרב בס"הכ בדרוש ברכת כהנים טעם שנק' השכינה כה לפי שבפסוק ישא ה' יש כ"ה אותיות. ותכוין לשם כ"ב העליון שהם מ"ה ואד"ני. כי מ"ה וס"ה יש בהם כ"ב אותיות במילואם כי עתה מתמלאים ע"י נה"י דתבונה שהם ג' מוחין הרי הכל כ"ה ולכך המ' נק' כ"ה בסוד כה תברכו שהם כ"ה אותיות שבפסוק ישא ה' שהם כ"ב אתוון דשני שמות הנז' וג' פסוקים שבברכת כהנים שהם נגד ג' מוחין הרי כ"ה עכ"ל. ה"ג מהו מכה רבה כלו' מכה מן כה. ור"ל שהדינים הם מן כה שהיא המייסרת לאדם:

תלת עלמין וכו' בח"י דף ל' כתב האר"י ז"ל בדרוש הקליפות פרק ד' בענין תרין צפרים שהם תרין מוחין דנוקבא דזעיר דאצילות דקליפה. והציפור הראשון שהוא זלפה שפחת לאה שהיא בחי' בינה. יצא ממנה צפור א' שהוא מוח א' של חכמה של נוקב' דקליפה. וזה הציפור יצא מן העולם הראשון מן התלת עלמין של פ' נשא דף קל"ב ע"ב. ומן העולם הג' שהיא בלהה שפחת רחל יצא ממנה צפור ב' שהוא מוח ב' של הבינה דנוק' דקליפה. ואמנם דע כי זה הציפור א' שיצא מהעולם הא' זלפה שפחת לאה לא נשאר למעלה במקומו כנגד זלפה. אמנם ירד למטה כנגד בלהה ושם נתחברו יחד ב' הציפרין הללו של זלפה ושל בלהה ונעשו ב' מוחים הנק' ח"ב של הנוק' דקליפה אשר שם כנגד שפחת רחל והצפור העליון הוא חכמה שבה. והציפור התחתון הוא בינה שבה. ואלו התרין צפרין הם ב' בנות לוט והם נק' נע"מה כנגד עמון זלפה ואג"רת כנגד מואב בל"הה. והנה הנוק' דזעיר דקליפה דאצילות היא לילי"ת סבתא ונקרא ושתי אשת אחשורוש שהוא זעיר דקליפה דאצילו'. והנה בעת ששלח אחריה להביאה לפניו והיא לא באה מאחר שלא היה בה כח להזדווג עמו והוא לא ידע. אז שאל לחכמים כדת מה לעשות במלכה ושתי. והשיבו מיום שחרב ב"ה שהוא ט' ספירות דמלכות דאצילות וגלינו מארצנו שהוא מעולם האצילות. ונפלו הט' ספירות בנוקבא דזעיר דקליפה דאצילות ולכן אין אנו יודעים לדון דיני נפשות שהיא סקיל' שריפה הרג וחנק לדון אותם לס"מאל כמ"ש בפ' שופטים דף רע"ד. אבל עתה שהוא נתגבר עלינו אין בנו כח לדון אותם דיני נפשות הנז' שם בר"מ. ומכ"ש לנוקבא שלו שיש לה יותר כח מהזכר שלה. בסוד יותרת הכבד כידוע. ולכן השיבו החכמים אם אתה רוצה לדון ללי"לית שהיא ושתי זיל לגבי עמון ומואב שהם תרין צפרים מוחין דנוקבא דזעיר דקליפה דאצילות דיתבי אדוכתייהו כחמר דיתיב על דורדייא שהוא סוד הציפור הא' עמון שהוא חכמה דנוק' שהוא בסוד חכמה סתימאה שהגבורות שבו שם הם יושבים במקומם כחמר טב דיתיב על דורדייא כנז' בא"ר דף קכ"ח ע"ב וז"ל והאי חכמתא סתימאה שקיט ואשתכיך באתרי' כחמר טב על דורדייא והיינו דאמרי סבא דעתוי סתים ומוחיה סתים ושכיך עכ"ל. כך כנגדו בקליפה החכמה דנוק' הנק' עמון הוא דיתיב על דורדייא. אבל מואב יש לו יותר חכמה מעמון וז"ש שאנן מואב וכו'. כי מזמן שיצא עולם הג' שהיא בלהה שפחת רחל הנק' מואב. מאז תכף נעשית בינה דנוק'. ועד עתה היא יושבת במקומה אבל עמון שהוא עולם הא' שיצא כנגד זלפה שפחת לאה. לא נשאר במקומו הראשון שיצא משם. כי אין מקום להיות קליפה כנגד הבינה. אלא ירדה למטה כנגד בלהה ונתחברו ביחד. אבל מואב שוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי שהוא מבינה אל מלכות. ובגולה לא הלך בגלות שירד מעולם האצילות אל הבריאה שהוא נק' גלות כנודע כמו עמון. על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר שלא החליף ריחו מג"ע העליון בינה. אל ג"ע התחתון מלכות כמו עמון. ולכן לא הזכיר עמון בפסוק אלא מואב בלבד עכ"ל: