מקדש מלך על ספר הזהר ג:רמג

ואע"ג דאיקרי קני לבתר פי' שמצינו שהתורה קראה אותו קני לאחר שעשה תשובה ולכן לא יעלה על דעתך שנשאר בו חלק הרע של קין שהוא הקליפה אינו כן אלא נפרד מקין דהיינו מחלק הרע של קין ולא נשאר בו רק הטוב שלו כמ"ש הרב וז"ש הזוה' ואע"ג דאיקרי קני לבתר דהיינו לאחר שעשה תשובה. נפרד מקין ודאי דהיינו חלק הרע ולא נשאר בו רק הטוב של קין ומצדו נק' קיני. ה"ג משמע דכל מאן דאתדבק וכו'. ול"ג מאי. כל מאן דאעבר על פקודי אורייתא כב"יכול פגים לעילא. פגים לתתא פגים לגרמיה פגים לכל עלמין מתל לאינון מפרישי ימא קם שטיא וכו'. בס' ח"י דף קס"ט כתב ז"ל אל תתמה על החפץ לומר איך יצדק לאמר כי יחטא איש ואשם לרמוס חצריו ית' ולפגום במדות העליונות ומה לתבן עם הבר ח"ו. כי לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה אחרי הודיע אלהים אותך שורש ומקור נשמותנו מאין המה. כי הנשמה והרוח ונפש מציאותם מלמעלה ממדות העליונות. וכשנשתלשלו משם ולמטה בכל מדה ומדה ישאר שורשה ודיוקנה שם. וכן משתלשלת ונחתמת בכל העולמות העליונים עד בואה לעולם השפל הזה. ואם לה' יחטא איש פוגם כל אותם השרשים שנשתרשה שמה נשמתו. ובעוברו א' ממצות ה'. אשר לא תעשינה משליט באותו מקום אשר המצוה תלויה בו במדות העליונות כח הקליפה מצד נשמתו. כי על ידי שממשיך בעצמו הקליפ' למטה. ימשיך אותה ג"כ למעלה. ולא שתכנס ח"ו הקליפה אל הקדש פנימה רק שהקליפה תובעת דין לאמר זו משלי ותהיה עשוקה ורצוצה ורצונ' למסר בע"כ הנשמ' הטהורה להכנס בקליפ' ולהיות יונק מרורת פתנים כדי להשפיע לקליפה ע"י צנור נשמתו. ועי"ז נשפע אל מקום אחיזת נשמתו וכל המדרגות הקדושות אשר היא נכללת בהם ממרורים ההם. ומשפיע את המר. ההוא הנמשך ממנו אל מקום הקדוש ואין לך פגם גדול מזה. וזוקק מדריגת הקדושה לינק מצד המרורי' ההמה מי המרים המאררים ולהשפיע אל הקליפה ע"י צנור נשמתו וכו'. וכן פירשו חכמי האמת בטעם הפסוק ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי כי הואיל הלוך אחרי צו והכניס עצמו בקליפה. כשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפה בהכרח והקליפה תובעת דין ואומרת תפלותיו ותורותיו של פלוני לנו הם ונוטלת השפע הבא ממנו ושפחה כי תירש גבירתה. ומעתה אל תתפלא איך יאמרו המקובלים מי שחטא כך וכך פוגם בשם פלוני ובמדה פלונית כמ"ש הרב ז"ל. כאשר תביט שורש נשמתך למעלה תחת כסא הכבוד ומה שבתוך גופך היא מאשר יתפשט משרשה העליון כחוט משוך ממנו כדמיון סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וכמ"ש הרב ז"ל בענין ד' חלוקי כפרה. כי האדם כלול מכל העולמות וכו' וכל צדיק כפי גדולתו כן תוקף פגם שלו בחטאו. וצריך תיקון גדול לתקן שורשו עכ"ל:

אתקין לעילא נ"ב תשובה בינה. אתקין לתתא נ"ב תשובה מלכות:

ת"ח אפי' כ"י תשובה איקרי פי' לא מבעיא הבינה שודאי נקרא תשובה כמ"ש הזוהר במקום אחר תשוב ה' על הבנים. אלא אפי' מ' נק' תשובה ולכך הקשה ואיתימא:

בר"מ פקודא דא היא מצוה פי' מצות והתוודו היא מ"ע כוללת לכל אדם שחטא להתודות על חטאו וכמ"ש הרמ"בם במנין המצות סי' ע"ג ומייתי לה מפ' והתודו וכו' לא אשתאר וכו'. פי' ואין לנו קרבנות כי הם בפנימיות העולמית ואין בנו כח לתקנו כי אם במקיף לבד. שאין כח לחיצונים בו. וכמ"ש הרב ז"ל בסוד ספירת העומר שהוא דוקא במקיף בבחי' דבור ע"ש. ודא מלכות בסוד קול ודיבור כי כל דבר הוא במלכות כנודע וכמ"ש בערכי הכינויים: ומאי בינה ב"ן י"ה זו הקדמה למה שר"ל והאי בן ו' איהו ודאי כי כח שרשו מן הבינה שסודה ו' של מילוי יו"ד ו' בינה ד' תבונה ולפי שבבינה סוד התשובה לכך וכל מאן דחזר בתיובתא וכו' כי ו' שרשו מבינה משפיע כח בה' להעלותה אליו. ואע"פי שהיא בגלות מעלה עליו הש"ית כאלו חזר ה' לאת ו' ששם הוי"ה שלם י"ה חו"ב ו' דזעיר ה' דמלכות הרי הוי"ה שלימה לכן ודו"י גי' הוי"ה לרמוז שנשלם בוידוי הדברים:

ודא איהו תשובה תשוב ה' וכו' כי דווקא אות ה' בה' הפגם בעצם והיא היורדת לבין החיצונים והיא הצריכה לשוב להתייחד אל ו' כאמור. דאת ה' ודאי איהו וכו' כלו' דאין לומר דמאן לימא לן דמיירי בודוי לבד דילמא שתשובה כוללת כל ענייני התשובה התענית וסיגופים. לזה אמר דאת ה' ודאי איהו וידוי דברים שהוא העיקר לתשובה והוא הנרמז בפ' קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ירצה הנה החוטא פוגם בשכינה ובנשמתו ומשפיל אותה לקליפה ולכן הרוצה לעשות תשובה צריך שהוא ישוב וישיב ה' ליחודי וז"ש קחו עמכם. פי' קחו הדברים עמכם. ר"ל שגם את עצמכם תקחו את הדברים. ושובו אל ה' שבזה נשלם ה' כמ"ש אשתלים ביה הוי"ה. וא"ת דילמא דברים ר"ל עניינים שונים כמ"ש אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות שר"ל פעלים ומעשים. זה אינו שמיד הוא אומר אמרו אליו. וא"כ דברים כפשוטו אמרים ומלות דהיינו ודוי דברים:

ונשלמה פרים שפתנו זהו עיקר רזא דמלה של פ' זה והוא מ"ש למעלה מדמיון ספירת העומר. שעצם הכוונה הוא על תיקון המקיף שהוא הבל הפה. אבל אנו מסיימין הרחמן יחזיר עבודת בה"מ למקומה כמ"ש בס"הכ. שאמת הוא שעיקר הספיר' היא בסוד אור המקיף. כי הפנימי הוא נמשך ע"י מנחת שעורים ועתה שאין לנו מקדש אנו אומרי' הרחמן יחזיר וכו' ובזה ניתקן קצת אור הפנימי והוא ממש הנרצה בפסוקינו. והעיקר היא קחו עמכם דברים דהיינו סוד המקיף אבל גם בזה נתקן קצת את הפנימיות של העולמות בחי' הקרבנות ובזה ונשלמה פרים שפתינו:

גרים לאתרחקא ה' וכו' כפל דברים אלו ליישב מה שקשה בענין זה שהרי אמר בס"הכ שכשנתמעטה המ' בסוד נקודה. גם הזעיר נאמר עליו כן משחת מאיש מראהו. גם אר"זל מיום שחרב ב"ה דיו לעולם שישתמש בשני אותיות. וא"כ יקשה למה מיחס ומיחד הפגם דוקא לה'. לכן אמר לבד בה' יש הפגם בעצם שמתרחקת מאות ו' ויורדת למטה. אבל אינו כן זעיר רק שמסתלק ועולה כי אין המ' מעלה מ"ן ואין הזעיר משפיע בה. וזהו משחת מאיש כי חסר כח האישות ובהסתלקו למעלה ותשש כחו כי אין ו' שהוא הדעת מתגלה ונשאר בחי' הקטנות דהיינו שאין בו רק ב' מוחין חו"ב שה"ס הקטנות הגדול וזש"רזל דיו לעולם שישתמש בשני אותיות ובזה נמצא שאין אור ו' מאיר. אבל אות ה' הוא אשר נפגם בעצם ולכן אתחרב בי מקדשא הוא ה' כידוע. כל מאן דעביד תשובה וכו'. פי' כי הצדיק בצדקתו מתקן למעלה בשרש נשמתו בפרטות מה שיהיה ניתקן בכל הכללות אם יזכו ישראל בכללם וז"ש גרים לאחזרא ה' לאת ו':

ופורקנא בדא תליא ובזה לא לקתה מדה"ד ובג"כ הכל תלוי בתשובה. פי' בין דיחיד בין דרבים אעשה למען שמי שישתלם בשלימות:

ועוד אעשה פי' גם למען ו' שנפרד מן ה' וכנ"זל: שקשין גזרותיו משל פרעה ובפ' חלק אמר משל המן. ור"מ דייק טפי חדא כי של פרעה היו צרות בפועל. ושל המן היו כעין הגזמות וכמר"זל הם לא עשו אלא לפנים וכו' ועוד כי גלות מצרים היה תיקון לחטא אד"הר שפגם באות ה' וכמש"ה איכה א"י כ"ה אבל גלות בבל היה יותר קל כי לא היה הפגם שרחל תחזור לנקודה כמו שהוא עתה בעו"הר ולכן הוצרכו הצרות הגדולות להביא גאולתם:

אמאי איקרי קני מז"לן הקדמה י"ל ענין זו יתרו נראה שאין לה שייכות עם פ' מכל חטאת האדם אבל נל"עד שהכוונה ללמדנו שדוקא עון אד"הר הוא המושרש בכל הדורות כי הוא לבדו נמשך עד תיקון העולם. משא"כ עון של קין הגם שהיה גדול מאד מ"מ אין לו שליטה מוכרחת על כל הבאים משרשו. כי יכולים הם להשתלם בבחינות כל אחד ואחד כמו שהעידה רוח הקדש על יתרו. ולזה התחיל ואמר אמאי איקרי קני שהרי עירו היתה מדין. והשיב לזה ג' תשובות א' והא אוקמוה הכוונה על מ"ש כל המקובלים והובא בזוהר בכ"מ שהוא רמז לשורש נשמתו שהיתה מקין וכאלו אמר מן קין. תשובה ב':

וכתיב את הקני וכו' שהוא א' מג' עממין מן העשרה שהבטיח ה' לאא"עה לתת לבניו ותרגומו שלמאי וכן תרגם וירא את הקיני דבלעם. ואיתא בל"ת בפ' לך לך שהי' עממין הם כנגד י' הקליפות. והז' התחתונות יכלו ישראל לכבשם אך לא הג"ר והם קיני כנגד בינה קניזי כנגד חכמה קדמוני כנגד כתר ובזה תבין למה ישב דוקא בין אותו העם הנק' קיני לפי שידוע כי קין מצד הבינה:

וית"רו גי' קס"א קס"א קנ"א קמ"ג באופן שבהיותו בגיותו היה ממש בקליפה שכנגדו בקדושה והתשובה ג' דעבד קנא וכו' וזהו להשלים תיקונו כי קין הביא זרע פשתן והיתה כוונתו להחריב שדה תפוחין ולעשותה מדבר בלתי מ"ן להזרע. ולכך הלך יתרו למדבר דוקא לתקן בסיגופיו ותורתו. והרי ג' עניינים על שם קני א' לרמוז לשורש נשמתו. והב' להורות עיר מושבו המכוונת לעומת שרשו. והג' התיקון שעשה לנשמתו. ואולי שאמר כעופא לרמוז שהוא אמר להבל שהארץ היתה שלו ושהוא יפרח באויר ולנגד זה טלטל עצמו כעוף. וגם התורה קראתו צפור וכמ"ש בזוהר בפ' בלק בן צפור. וירמוז כי מה שהפסיד קין דכתיב בו ואל קין ואל מנחתו לא שע"ה כי נסתרו ממנו ש"ע נהורין עתה זכה אליהם. כי סוד צפור לא דרשינן ליה חסר בסוד קן צפור כי הו' סוד הפנים דזעיר כנז' בס' א"י ואתפרש מן מתא אין הכוונה על ארץ קני כי זה אמרו אח"כ אתפרש מההוא עמא. אלא ירצה על מ"ש בזוהר חדש בפ' בראשית דף כ"א על פ' ובני קני חותן משה עלו וכו'. שהוא מה שעשה אחר התגיירו והיותו בארץ ישראל שעזב התענוגים וכו' ע"ש:

ואתדבק ביה בק"בה נפרד מקין. ירמוז בכפל זה כי יצא מתוך הקליפה נפרד לגמרי מקין דאיהו קנא דמסאבותא. וזכה להדבק בקדושה כולו טוב:

זכאה בר נש וכו' היינו מי שזכה בחלקו בתורה בקדושה ואתדבק באורחותיה בלתי לכת אחרי חכמות חיצוניו' חלק רע ממש. ואינו במעלת יתרו שנפרד מכל רע. כי איש כזה תורתו מעורבת מט"ור וזהו גרעון גדול:

משיך עליה רוחא וכו' היינו רוח חכמה ובינה אשר בדעת זעיר ומקורו מדעת עתיק המתפשט עד יסודו של עתיק והוא על ראש זעיר. וזהו ענין עירוי רוח. כי אין יסוד נוקבא דעתיק מגיע אלא עד חזה דאריך. ומשם הוא מעורה ממש על ראש זעיר והוא מלובש ביסוד א"וא כשהם על רישא דזעיר. וכד בר נש וכו' הוא שפונה עורף אל פני הקדושה ונזור אחור אז הוא משיך רוחא מאחור חלף אורח ישר:

והוא סטרא מסאבא כי עור"ף יורד עד פעו"ר ושרשו מסטרא דנוקבא דתהומא רבא היא בינה דקליפה כמ"ש הרב כי נוקבא דתהומא סתם הוא מלכות דקליפה. ובתוספת רבא היא בינה של הקליפה. שהנה היא אם זעיר דקליפה וביסודה מגדלתו. והבן מעצמך. והוא הוא סטרא דקין בקליפה כנודע מכ"מ. כי הבל מחכמה וקין מבינה ויתרו בקדמיתא כומרא. כי ידעת שאל הגבורות תאות קדימת המעלה. וכמ"ש הרב בספר הגלגולים על פ' והכהנים הלוים. כי הנה בזמן הזה ניתנה הכהונה לכהנים מפני שהחסדים הם שמתקנים. אבל לעתיד שיתוקנו סיגי ס"ג תחזור לבכורות. ולכן הקליפות שמכחישות כח התיקון כתנו הכהונה לבחי' קין כי הוא הבכור ומצד הגבורות. ולכן היה יתרו כהן מדין כי דווקא החסד הרבה שלום בעולם אבל בעולם התהו היה הכל מדי"ן ריב ומצה וגם מדין גי' ב' ב"ן כי אותו העולם סודו משם ב"ן ויתרו הבכור היה נוטל פי שנים:

ולההוא סטר הוה פלח היינו סטרא דההוא נוקבא סתימא ממש בחי' המנגדת לבינה דקדושה ולכן שם היתה נשמת צפורה שקועה שהיא בחי' לאה כמ"ש הרב וגם על כן נק' חותן משה כי משה זכה לבינה. ח"תן גי' תנ"ה עם ג' כוללי קס"א קנ"ג קמ"א. וגם משה מלא מ"ם שי"ן ה"א גי' תנ"ה. הרי חותן משה:

ואע"ג דאיקרי קני דמשמע שעדיין היו מעורבים עמו ניצוצי חלק רע לבתר נפרד. כלומר אמת שכשיצא מתוך הקליפה היה בו עירוב טו"ר אבל לבתר בכח צדקתו וחשקו בתורה נפרד לגמרי מקין והיה כולו טוב ושלם עד שזכה להדבק בהק"בה אשר לא יגורהו רע. מאי משמע נראה דחוזר למעלה כלפי מה שהפליג בשבח ההולך בדרכי ה'. ולנגדו הנוטה מדרך היושר ומייתי דיתרו וכו'. ועכשיו שואל מנ"ל כלומר מאי קראה ומאיזה טעם אתה אומר כן. ומשיב דכל מאן דאתדבק שזוכה להפרד מצד הרע עד שמתדבק בטוב לבד וזה בתו"מט כבי"כול הוא לבדו מקיים עולם העליון שהוא עולם הזכר ועולם התחתון עולם הנקבה. וזה בעיון ובמעשה והוא למד מפסוק ועשיתם אותם אתם כתיב ור"ל אתם הם העושים כל מעשה האלהים. ואי ל"ג אתם כתיב אלא ועשיתם אותם כתיב. מובן במר"זל אם תשמרו המצות מעלה אני עליכם כאלו אתם עשיתם אותם. והענין שידוע שכל המצות הן בעצמם עצם המדות העליונות. ומי שמקיימן מתקן ונותן הכנה לאותן המדות לקבל ולהשפיע. ואמר הק"בה שלא לבד יחשוב להם שכר ההכנה והתיקון. אלא עוד יעלה עליהם כאלו הם מאצילי אותם המדות הקדושות. וכאלו הם המהוים אותם:

וע"ד איש וכו' חטאת האדם פי' בזה דייק מה שקורא אל חטא אחד חטאת האדם כאלו הוא חטא כולל שעשאו כל מין האדם יחד. והענין מובן שכולם מרגישים בפגם שפגם אותו היחיד: ת"ח והמה כאדם וכו' עד וההוא חובא תלייא וכו' בא לתרץ דלפי האמת כך היא זו המדה דטוביה חטא וכו'. ומתרץ שפגם זה נמשך מהפגם הכולל שנפגמו כל באי עולם בחטאו של אד"הר שהיה כולל את כולם. ומפני אותו הפגם הנשמות מוטבעות בקליפות. והיא הספינה הטוענת כולם. והיינו התייחסות שיש לכולם עם כל א' וא' ואלמלא היה חטא אדם היו העולמות מתוקנים וכל הרע היה מתברר ונמצא שהוא היה סיבה לכל החטאות שנעשים בעולם. ולכן כולם מתייחסים אליו: