מקדש מלך על ספר הזהר ג:רמד

פתח רבי יהודה אבתריה פי' ענין זה נוסף על מ"ש רבי יצחק שהוא הורה מציאות התשובה וכח סגולתה: ובא ר' יהודה ולמד איזוהי מדריגת התשובה המעולה שהיא הנעשית ברחיצה קרובה לחטא כי מדת ארך אפים ממתנת לו שישוב והוא דבר הלמד מפסוק שדבר בו ר' יצחק והתודו את חטאתם אחר כי יעשו מכל חטאת האדם ור"ל מיד בקירוב זמן יתודו ויתקנו עד לא יחרה אף ה' והסמיך הדבר אל פסוק בצר לך ומצאוך ור"ל דע והבן שהרעות והצרות שהעידותי בך כי אבוד תאבדון והפיץ ה' אתכם וכו' לא תבאנה עליך כי אם בצר לך שהצרה תחול עליך ויצרו צינורות הרחמים. ובזה אינו מיותר פסוק זה כי מלמדנו שאע"פי שירבו העונות הראויים. לכל העונשים הנז' עכ"ז לא יבאו לפועל אם יקדימו התשובה עד לא תחול גזרת הצרה בעולם. כי סי' הוא שעוד זהרי החסר מאירים שלא נשתרבבו כחות הדין ושעדין לא נשתקעו בקליפה שעל כן יקל להשיבם למקורם. לא כמו במצרים שניצוצי אד"הר נשקעו בעמקי הקליפה והוצרכו הצרות הגדולות וכח גדול וזרוע נטויה להעלות אותם העשוקים ולהביאם אל התיקון:

כיון דשארי דינא וכו' הענין הוא שידוע שכל חוטא פוגם בנפשו ובמקורה. ולא עוד אלא שמשליט עליה הקטיגור והמשחית שברא בעונו שלכן צריך החוטא להתמרק במיני התשובה והסיגופים המוכרחים לכפרתו. כי בהם מכלה אותו הקטיגור ומתקן פגמי נשמתו. כי כן כוונת העונשים שבתורה היא להתם הפשע וכמ"ש בפ' שופטים ולעומתם היסורים המוקבלים בסודם לנגד ד' מיתות ב"ד. ואמנם אם החוטא מקדים לעשות דין בעצמו ברפואות התשובה הלא היא התשובה המעולה הנז"ל בתחלת דברי רבי יהודה ואז אין צורך למד"הד לשלוח הצרות. ואם לאו מד"הד שופטת ותדין עד שיגמר המיתוק:

בתר דאשתלים וכו' ונמחו שוטרי הדין והקצף ויתר על כן עבד תשובה זכו. מה כתיב בתריה. פי' כיון שזה כמשך מיד אחר כי יפתח הו"ל לקצר ולומר כסף ישיב דודאי הוה קאי אפותח הבור. אלא למד משר"זל שאע"פ שאינו ברשותו קראו בעל הבור ומניה ק"ו:

ומה על דא כך פי' אע"פי שיש לומר שכל א' יפקח על שלו שלא ינזק וכיון שלא עשה כן נאמר איהו דאפסיד אנפשיה:

מ"מ הפותח נקרא בעל התקלה כ"ש הגורם רעה למי שאינו יכול להשמר. וזה כשאחד חוטא מזיק לכל העולם. וא"כ תימה הוא איך יקובל בתשובה גם שהזיק לעולם כמ"ש מכל חטאת האדם שכולל כל מין חטא וגם בילקוט נדרש כן. ואע"פכ נאמר והתודו. פי' שכל העולם יתודו וכמנהג ישראל להתודות בלשון רבים. אבל והשיב היחיד שחטא הוא יעשה תשובה אלא ודאי דא מהנייא להו. דייקא להו ור"ל שזה והשיב הוא המועיל לכל העולם שהרי המשיב מתקן את הכל. ובזה יכון מר"זל גדולה תשובה שמביא רפואה לעולם ירצה דוקא מפני גודל סגולת התשובה יש בה כח לרפאות כל מה שהזיק לעולם דאם לא היה כחה גדול לא היה נמלט החוטא מן העונש. ק"ו מבור אלא דזו סגולתה לתקן כל המעוות ממש וביתר שאת בגין דעביד וכו' מדייק לשון עשה תשובה דהו""לל שב בתשובה. אלא כבי"כול עושה וממציא מציאות עצום לאימא הנק' תשובה יותר ממה שעושה צדיק גמור. וטעמו דהא מה דפגים לעילא וכו' הענין הוא שאד"הר גרם באותו מעשה לחזק כח קליפת נוגה שהיא עה"ד ט"ור שנפלו לתוכה כמה ניצוצי קדושה מבחי' כל הנשמו' שהיו כלולו' בו. אשר לכן ניתנו המצות לצרף את הבריות וכמר"זל בב"ר בפ' מ"ד מה איכפת ליה להק"בה למי ששוחט מן הצואר או מן העורף הרי שלא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. והכוונה שהנה עיקר התורה הוא הלימוד והעיון עד שאר"זל שמי שתורתו אומנותו פטור מכל המצות וא"כ למה הוצרכו המצו' ואומר לצרף בהן את הבריות. ודוק שלא אמר לא ניתנה תורה אלא המצות וסוד הדבר שסגולתן במעשה חומרי בסוד מרע במ"לת להפריד הפסולת מן האוכל. ולעשות טוב להחזיר טוב מקליפת נוגה ולהעלותו למקורו. ולהוריד השפע לעולמות. וזו היתה תשובת מר"עה למה"ש יצ"הר יש בניכם. ור"ל שאין לכם שייכות לעשות הצירוף והבירור. שזהו פועל הצדיקים להבדיל הניצוצות מקליפת נוגה ולהעלותם למקורם אל הקודש. ומקצה מזה הרשע מחבר נוגה אל ג' קליפות הרע"ת. ומשפיל הניצוצות שמה. והטוב נכנע אל הרע ב"מ ובזה פוגם למעלה פגם גדול. והוא כי כל הטוב שבתוך הס"א הוא מתקיים בשפע הקדושה וה"ס גלות שכינה וישראל כמ"ש בס' א"י. ואין ספק שאין פגם הקדושה בהשפיעה לטוב שבתוך נוגה שהיא קרובה לקודש. כפגם השפיעה לתוך הקליפות הרעות. האמנם כשהרשע ישוב בתשובה כראוי מוריד כח עצום על נשמתו ומחזיקה להעלות ניצוציו מבור תחתיות ולא ישובו לנוגה אלא עולים לקדש ממש למקורם. וגורמים יחודים מופלאים שנעשים בחשק גדול. ע"ד איש ואשתו שהיו רחוקים זמן רב וחזרו להתייחד ויהי למשל אור המופלא שהושפע ביציאת מצרים לפדות הקדושה והזווגים העליונים שנעשו במתן תורה. אבל ודאי שצריך לזה תשובה מאהבה שעיקרה כוונה עצומה להמסר על קידוש ה' וזה היה ענין אלעזר בן דורדייא שזכה להשיב נדחיו. וגם לכל קדשי יוחנן כ"ג כנז' בדברי הרב ז"ל. ובזה דייק המאמר דהו"לל דהא אתקין מה דפגים לעילא. ואמר דהא מה דפגים לעילא אתקין ר"ל שפגמו הוא סיבת תיקונו הגדול ובמה בתשובה שגורם זווג עצום. הרי שהפגם נהפך למצוה:

ותשובה אתקין כולא וכו' זו היא עדיפות התשובה שעושה תיקון כולל לעילא תשובה תשיב ה' עליונה על ו': לתתא תשוב ה' אחרונה להתחבר אל ו'. אתקין לגרמיה הוא השבת כל נדחי ניצוציו בכלל ופרט למקומם העליון. אתקין לכל עלמא שמלבד שיסיר מעליו פגם עונותיו. עוד מחסיר כח הס"א בהעלות מתוכו גם השפע שמחייהו וזהו שלום שלום לרחוק הם הניצוצות שנפלו לג' הקליפות שהן רחוקות. ולקרוב לאותם שבנוגה הקרוב לקדושה: