מקדש מלך על ספר הזהר ג:רלו

איש על דגלו באותות פי' הוא סיום דברי רבי אלעזר שפתח לעיל שמחו את ירושלים וכו' ועכשו מפרש ד' מחנות שכינה ולכך אמר לקמן שמע חמוי ונשקיה לר"א ש"מ שכל זה הוא דברי ר' אלעזר:

אלין ד' משריין פי' ד' דגלים של ישראל שבעולם הזה וז"ש דאינון תריסר שבטין וכו'. כולא כגוונא דלעילא נ"ב ג' לכל צד עכ"ל והיינו ד' מחנות שכינה שהם ארג"מן שכל אחד יש עמו שנים ששם עלו שבטים אלין י"ב שבטין וכו'. פי' י"ב שבטים שבעו"הז:

שבטי יה הא אוקמוה פי' י"ב מלאכים שתחת המ' הנק' י"ה כדמפרש:

בגין די"ה עדות לישראל נ"ב קרא המ' י"ה כי בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא. וג"כ נק' חכמת שלמה חכמה זעירא:

ובג"ד הראובני וכו' פי' י"ה בכל אחד מהשבטים שהיא המ' שמעידה על ישראל שלא טמאו בריתם כמ"ש גן נעול:

אבל ודאי הכי הוא פי' באמת כן הוא כמו אבל אשמים אנחנו. ומביא ראיה למ"ש שיש י"ב למטה בעו"הז ויש י"ב תחת המ' וכולם נשרשים מי"ב שבזעיר וז"ש אבל ודאי הכי הוא וכו'. דהא אילנא עילאה קדישא אחתם בחותמוי והיינו י"ב צירופי הוי"ה שבזעיר:

ה"ג כתיב ודמות פניהם פני אדם ול"ג דכתיב והשתא מפרש ד' מחנות שכינה:

דיוקנא דאדם אתכליל בכולהו פי' שאע"פי שהם פני שור פני נשר פני אריה היינו הבטת שור ונשר ואריה אבל לעולם הם צורת אדם דוקא וכמ"ש הזוהר בפ' תזריע דף מ"ח ע"א וכמ"ש הר"חו שם:

ואפין הוו לד' סטרא דעלמא פי' שכל א' יש לו ד' פנים וכמ"ש וד' פנים לאחת:

ומתפרשן בדיוקנהון ר"ל שהם פני שור פני נשר פני אדם בכל א' ומ"ש וכולא כלילן ביה באדם הוא כמ"ש שכולם פני אדם אלא על הבטה של כל א' הוא נקרא שור או נשר או אריה. תרין מכאן ותרין מכאן נ"ב ב' זרועות ובהם ו' פרקים ו' שבטים דרום צפון: ואפ"כ יוצאת המ' בחזה ואח"כ ב' שוקין ו' פרקים ששה שבטים אחרים:

תרין מכאן ותרין מכאן וי"ה בינייהו פי' המ' נק' י"ה כמש"ל. זהו כפי הג"הת הר"חו ז"ל ועי"ל מ"ש אלין ד' משריין דכנסת ישראל הם י"ב מלאכים שתחת המ' ומ"ש דאינון תריסר שבטין תריסר תחומין וכו כבר נודע שי"ב מלאכים הנז'. קורא אותם הזהר י"ב שבטים בכמה מקומות. ומ"ש כולא כגוונא דלעילא ר"ל י"ב שתחת המ' הם כמו י"ב שבזעיר. ומ"ש ששם עלו שבטים וכו' פי' הם י"ב שתחת המ':

ומ"ש שבטי יה הא אוקמוה פי' הם י"ב שבזעיר ששורשם מא"וא הנק' י"ה. ומ"ש בגין די"ה עדות לישראל. ר"ל י"ה שהם א"וא מעידים על ישראל שהוא זעיר שיש לו מוחין מהם כמ"ש באידרא זוטא ואסהיד בא"וא גווני דאנפוי. דהיינו כל מי שרואה פני זעיר מאירים מן המוחין יעיד שהם מא"וא. והם מעידים ג"כ על ישראל של מטה כמש"ה הראובני וכו' וז"ש אבל ודאי הכי הוא שר"ל באמת יש י"ב שבטים בזעיר. דהא אילנא קדישא שהוא זעיר אחתם בחותמוי שהם י"ב שלו ומ"ש כתיב ודמות פניהם וכו' עכשו מפרש י"ב שבמ' כמ"ש לעיל. וממ"ש הזוהר בסמוך תרין מכאן ותרין מכאן וי"ה בינייהו נראה מדוייק כי י"ה היא המ' כמ"ש הר"חו ז"ל:

ולבתר אינון תרין אחרנין פי' דן ואפרים:

ארבע משריין אינון לד' סטרי עלמא פי' ארג"מן שתחת המ':

וז"ש אוף הכי לתתא וכו' שהם ד' דגלים שבעו"הז:

לקבל משרייא דאורי"אל פירוש שאורי"אל במזרח נגד יהודה

לקבל משרייא דמיכ"אל פי' מיכ"אל בדרום נגד ראובן מזבח ה"נ דרומית מזרחית. פי' כמו שלמעלה מיכ"אל ואורי"אל מחוברים כאחד שהם דרום ומזרח לכן במזבח כנגדם דרומית מזרחית. וכן צפונית מערבית נגד גברי"אל ורפ"אל שהם ג"כ מחוברים:

דאיהו שירותא דכולא וכו' נ"ב ד' חלוקות אלו נגד הוי"ה שירותא דכולא ראשית חכמה יו"ד: עילאה דכולא בינה ה': קדישא דכולא ישראל ו' כולא אתכליל ביה מ' דכלילן בה כלהו.

יו"ד מזרח פי' אבא הנק' מזרח והוא י"וד דשמא קדישא. הוא שירותא דנהורא. פי' שאבא נק' שירותא כנודע שממנו התחיל הגילוי ה"ג ואפיק לדרום. והיינו חסד שיצא מאבא כנודע שחסד הוא קו החכמה:

ותלייא בשירותא דמזרח פי' שדרום הנז' תלוי באבא הנק' שירותא ונק' מזרח וכאלו אמר בשירותא שהוא מזרח. אי נמי ואפיק לדרום היא בינה שיצאה מאבא וטעם שנק' דרום משום דנפיק מינה דרום כמ"ש לקמן. ה"ג ה' דרום מינה נפיק דרום דעייל יו"ד שירותא דמזרח ואפיק ליה ומן ה' תלייא דרום וצפון וההוא די בינייהו. והכי פירושו דרום היא בינה ומפ' למה נק' הבינה דרום ואמר מינה נפיק דרום. ומ"ש דעייל יו"ד וכו' ר"ל בינה שהוציאה חסד הנק' דרום כיצד היתה סדר יציאתו ואמר שנזדווג אבא שהוא יו"ד והוא שירותא ונקרא מזרח. עם אימא ואז הוציאה לחסד הנז'.

ומ"ש ומן ה' תליין וכו' פי' הם חג"ת כי דרום וצפון הם ח"ג וההיא דבנייהו היא ת"ת. וכולם מהבינה: וע"ד תנינן מאן דיהיב מטתו וכו'. בש"ע א"ח סי' ר"מ כתב יזהר ליתן מטתו ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום כי כן מפ' בין צפון לדרום אבל האר"י ז"ל כתב בס"הכ ר"ל ראשה למזרח ומרגלותיה למערב וצדדיה בין צפון לדרום עכ"ל ומלשון זה מוכח כדבריו שכתב דהא בן דכר איהו בין צפון לדרום. וידוע שהת"ת שהוא בן דכר ראשו למזרח שהוא אבא ורגליו למערב שהיא מ' וצדדיו בין צפון לדרום:

ברזא דיו"ה פי' יו"ד הוא בחי' החסד. ו' ת"ת ה' גבורה והם חג"ת הנז': ועיין במ"ש הרב בכוונת הלולב בצירוף ששה יה"ו:

ה' בתראה מערב פי' מ':

אחיד ותלייא חסד פי' שחסד הוא קו החכמה. וכן גבורה היא קו הבינה:

דדרום תוקפיה במזרח: נ"ב חסד מאבא הנק' מזרח:

דאיהו שירותא דשמשא והזעיר נקרא שמש:

ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא פי' תוקף הזעיר והארתו אינה אלא מאבא הנק' שירותא. כמ"ש הרב שכשבאין מוחין דאבא לזעיר הם דוחין החיצונים בסוד החכמה תחיה בעליה. כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח הוא אנהיר לצפון נ"ב גבורה עכ"ל. ופי' מזרחית צפונית ר"ל אחר שהחסד קיבל הארה ממזרח שהוא אבא. אזי מאיר לצפון שהוא גבורה וכולל אותו עמו וז"ש וצפון. אתכליל בדרום:

צפונית מערבית וכו' פי' שהמלכות מקבלת מהגבורות הנק' צפון בסוד שמאלו תחת לראשי ואח"כ מקבלת מהדרום שהוא החסד בסוד וימינו חחבקני. וכללות לשון המשנה כך ובא לו לקרן דרומית מזרחית. השתא לא דייק הזוהר מלת לקרן עד לקמן דף ק"ך ע"א. ודרומית מזרחית ר"ל חסד מקבל מאבא הנק' מזרח. מזרחית צפונית ר"ל אחר שהחסד קיבל מאבא הנק' מזרח מאיר לצפון שהיא גבורה וכוללו עמו. צפונית מערבית. היינו שהמ' שהיא מערב מקבלת מצפון בסוד שמאלי וכו' מערבית דרומית. בסוד וימינו וכו':

לגבי קב"ה דאיהו בין צפון לדרום כמש"ל שהת"ת הוא בין צפון לדרום:

ה"ג ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום ור"ל שהמלכות שנק' מטה היא אחורי הת"ת ראשה למזרח שהוא אבא ומרגלותיה למערב שהוא יסוד שגם הוא נק' מערב כמש"ל דף קי"ט ע"ב וצדדיה בין צפון לדרום שהם ח"ג. ולכן אמר הזוהר לעיל אוליפנא קב"ה יהיב מטתיה וכו'. שהזעיר הנק' קב"ה יהיב מטתיה שהיא מלכות שהיא באחורי הת"ת. בין צפון לדרום ומכל זה משמע כפי' האר"י ז"ל ולא כדברי הש"ע: