מקדש מלך על ספר הזהר ג:רלה

בחד אילנא עילאה קדישא נ"ב יסוד דזעיר. היה מתברך מאתר דכל ברכאן וכו'. נ"ב יסוד הבינה. וביה אתנטעו ואשתילו שרשוי. פי' כי ע"י יסוד הבינה נמשכו ה' חסדים וה' ג' ליסוד דזעיר. מאתר דכל אינון ברכאן נפקי ביה מיסוד דזעיר שכל הברכות מתקבצים שם:

על הררי ציון נ"ב נ"ה הרים על יסוד הנק' ציון: חיים עד העולם נ"ב משפיעים למלכות:

ודא איהו נהירו דעלמא פי' מ. ובי"ע מציון מכלל יופי. פי' מיסוד שהוא יפה בסוד ויהי יוסף יפה תואר. אלהים שהיא המ' הופיע. האירה ממנו:

כולא הוא בחביבותא: היינו שכל הפרצופים מתעוררים ע"י הגבורות שהם מעוררים האהבה בסוד חמים האש הצפוני ומ"ש כולא הוא ברחימותא ר"ל ע"י החסדים הנק' רחימו והכוונה שתחלה שמאלו תחת לראשי. ולבסוף וימינו תחבקני. ומ"ש כולא הוא בשלימו היינו סוד הזווג. כדין הוא שלמא דכולא. פי' שיש זווג בכל פרצופי בי"ע. שלמא דעילא. פי' שיש שלום ושפע למלאכים שהם עילא. ותתא פי' שיש שלום גם לבני אדם התחתונים. ר"א פתח שמחו את ירושלים: טעם פתיחה זו על פ' איש על דגלו וכו' משום שמפרש בסמוך שירושלים היא המ' ונק' שמחה. והמ' היא על ד' דגלים שהם נגד ארג"מן שהם כסא למ':

בכל המקום אשר אזכיר את שמי: נ"ב וכל התורה כולה שמותיו של הק"בה ונק' שמו: ועביד שלמא לעילא יסוד דזעיר. ותתא יסוד דנוקבא וכדמפרש בסמוך:

יעשה שלום לי לעילא נ"ב יסוד דדכורא. שלום יעשה לי לתתא. נ"ב יסוד דנוקבא עכ"ל וטעם שביסוד דכורא הקדים מלת יעשה. הוא כמ"ש הזוהר בפ' ויקר' דף י"ד ע"ב וז"ל מ"ט לא אקדים שלום הכא אלא בגין דאתעבר חוייא וכו':

ובג"כ יעשה אקדים וכו' וכתב שם הר"חו ז"ל בהג"הה וז"ל ר"ל כשיכרות הערלה ונראית ראש העטרה אזי יעשה שלום לי ר"ל יתקן הברית ואזי שלום לי עכ"ל. ובזה יתורץ הענין שביסוד דזעיר הקדים מלת יעשה לפי שכבר הוסרה הערלה כשנעשה יסוד דדכורא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה: נ"ב ואז שורה ת"ת בארץ ישראל מלכות:

וכדין חדוותא דכולא וכו' פ' זהו כמש"ל כמ"ש הזוהר שלמא דכולא שלמא דעילא ותתא:

דבר אחר עבדו את ה' ביראה דא כ"י פי' בשמחה וביראה כולם רומזים על המ' אלא בזמן שבית המקדש קיים נק' המלכות שמחה ובזמנא דאיהי בגלותא נקראת יראה:

ושכיבת לעפרא פי' בבריאה כמ"ש העפר אשר יהיה בקרקע המשכן משכן היא מ' דאצילות וקרקע המשכן היא בריאה. והבירורים שנק' עפר הם שם והמלכות יורדת לבריאה ללקט הניצוצות. ולכ"א ושכיבת לעכרא:

וכדין בשמחה תצאו ודאי: פי' וא"כ מה שנק' שמחה הוא אחר שבא המלך והקימה מעפר והיינו אחר הגאולה כמד"א ההרים נ"ב מלאכים מצד הת"ת והגבעות נ"ב מלאכים מצד המ'.