מקדש מלך על ספר הזהר ג:כא

תליתאה אל פי' חסד ד' אלהים פי' גבורה: ה' הוי"ה פירוש ת"ת שכתב הרב ז"ל באוצ"ח ששם הוי"ה הוא בת"ת לפי ששלשה כלים שלו כולם הוי"ה כנודע: כללא דכל שלימו וכו'. פירוש שהת"ת כולל חו"ג ומכריע ביניהם:

צבאות פירוש נ"ה דזעיר: בצפוני לבא. פי' למה עולות נשחטות בצפון לפי שמכפרים על המחשבות שהם בצפוני לבא. ומ"ש ובאתר דדינא בגין דמחשבה אשתכח בלילה הוא טעם אחר למה נשחטות בצפון לפי שמכפרים על מחשבה שהיא בלילה עת הדין כמו הצפון שהוא דין ומ"ש ורוח צפון מנשבא הוא טעם שלישי:

ואלין שלימו דסטרי עלמא פי' שעושים של"ם כדין הקצוות דזעיר הנקרא סטרי עלמא ומקשרים אותם זה בזה:

שלימו דכולא וכו' היינו שממשיכים לזעיר מאו"א וז"ש שלימו דכולא מסטרא דמהימנותא ונודע כי אמת הוא באימא בסוד אהי"ה פ' אהי"ה גי' אמ"ת ואבא כלול עם אימא:

ה"ג ת"ח שלמים בכולא וכו' עשרה שמהן כתיבו. פירוש הם י"ס שהזכיר רבי אבא לעיל אלא שהוא התחיל מחכמה ור' אלעזר התחיל מן הכתר:

קדמאה אהי"ה פי' כתר: לבתר אשר אהי"ה. פירוש אשר הוא חכמה אהי"ה הוא בינה ומ"ש דזמין לאתגלייא באינון כתרים. פירוש הם זו"ן שבתוכם מתגלים או"א הנקרא אהי"ה אשר אהי"ה:

לגילוייא דשמא קדישא פירוש הוא זעיר שיצא מבינה כדמפרש הזוהר:

לבתר אהי"ה בתראה וכו' פירוש אהי"ה השני הוא בינה המזדווגת עם חכמה הנקרא אשר ואהי"ה בתראה מורה על אימא כשהיא מעוברת בזעיר ואע"פ שאהי"ה אשר אהי"ה הם אריך ואו"א וכאן הוא מונה עשר ספי' דזעיר כדלעיל. אינה קושיא. שהתחיל למנות כתר דזעיר שהוא אהי"ה כמ"ש הרב ואגב הזכיר אהי"ה אשר אהי"ה שהם אריך ואו"א לומר שכתר דזעיר הוא אהי"ה כמו אריך שנקרא אהי"ה:

דא שלימו דכולא פירוש זעיר שיצא מאימא והוא יהו"ד אלהי אבותיכם:

תניינא יה פירוש חכמה. אפיק ה'. פירוש כמ"ש לעיל שו"ד דיו"ד היא בינה שהיא ה רישא דכל בניינא הוי י' יו"ד אפיק ה' וכו' בח"י דף קע"ו ז"ל הכוונה כי בתחלה היה יו"ד וממילוי יו"ד וד נעשה ה בינה והם סוד דו פרצופים זו"ן שאז היה זעיר בחינת קטנות ו זעירא בלי מוחין והוא נמשך מן שש ספירות ראשונות דחכמה והמלכות סוד ד מן ד' ספירות תחתונות דחכמה. ולכן נרמז זעיר באות ו ומלכות באות ד ושניהם באות יוד ואז בהיותם בסוד חכמה היה ו קודם לד' כי שם עלמא דדכורא והזכר גובר. וכאשר נכנסו ב' אותיות וד בבינה נכנסה תחלה ד מלכות ואח"כ ו סוד הת"ת. ונמצא שבהכנס ד תחלה ואח"כ ו לא מצא מקום כי כבר יש שם הנוקבא וירד למטה בשש ספירות שהם ו"ק שבה. והוא ו שבצורת ה העומד תחת ד של ה שהוא נעשית לו אז מקיף ועטרה על ראשו. והיינו לפי שבבינה עלמא דנוקבא שם נוקבא שליט על דכורא. וז"ס עוה"ב שה"ס הבינה. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כי שמה מלכות שיעור עוביו והקיפו סוד נקבה תסובב גבר ואח"כ כשיצאו משם ולחוץ יצא ו תחלה וישב לו אחר אות ה דבינה ואח"כ יצא אות ד נקבה נמצא אשה מזרעת תחלה ילדה זכר. איש מזריע תחלה ילדה נקבה וז"ש בזוהר כי תחלה היה י' והמילוי יו"ד ו"ד נעשה ה ראשונה וממנה נעשה עצמות זו"ן ועל כן לא נרמזו זו"ן ביו"ד אפס במילוי. ובבינה שם ה' נרמזו באות ה עצמה השרשית ולעומת זה באו הכתובים מכוונים. ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים פי' כשהאציל חכמה לבינה ארץ יצא תחלה ואח"כ שמים. אבל בראשית ברא אלהים סוד הבינה כשהולידה היה שמים תחלה ואח"כ ארץ ובזה תבין סוד גן בעדן מקדם שביארו בזוהר בראשית עדן היינו בינה גן היינו מלכות ע"ש והכוונה ויטע ה' אלהים כשנטע חכמה לבינה אז היה גן בעדן מקדם קודם הת"ת ואח"כ וישם שם את האדם סוד הת"ת:

וסתים ביה וכו' פירוש שאימא כלולה באבא בסוד הבן בחכמה כמש"ל דכתיב ונהר יוצא. פי' מדלא כתיב ונהר יצא אלא יוצא ש"מ שתדיר הוא יוצא: כהאי גוונא #י כך ציירה בזוהר מדוייק ור"ל כמו שיו"ד יש בה י"ה לפי שו"ד.. דיו"ד הם ה' והם א"וא עילאין כהאי גוונא ה יש בה עוקץ באחריה שהוא צורת י' והוא יש"ס שכלול תבונ' בסוד וחכם בבינה. ועיין באוצ"ח כדי שתבין היטב:

לבתר י"ה דלא מתפרשן וכו' פי' שבה' רמוז י"ה בציור הנז': כהאי גוונא גם בכאן ציירה כדלעיל:

הרי יו"ד וההוא נהר וכו' פי' הרי ביארתי לך ענין יו"ד שהוא אבא. וענין ההוא נהר שהיא בינה שרמוזה בה' דהוי"ה. ומ"ש ולתתא תרין בנין וכו'. פי' הם ז"ון שיצאו מאו"א:

מסטרא דאבא יו"ד נפיק בן פי' כמ"ש הרב באוצ"ח שהזכרים זעיר ויעקב יצאו מאבא והנקבות לאה ורחל יצאו מאימא וז"ש מסטרא דאבא י' נפיק בן:

ואחיד בההוא נהר פי' אע"פי שהזכרים יצאו מאבא עכ"ז נה"י דאב' ונה"י דאימא הם בתוך זעיר והוא מקבל משניהם ומסטרא דאימ' נפקת בת כמ"ש הרב שהנקבות יצאו מאימא:

והאי בן אתמשך לבתר ונפיק מנייהו פי' אחר שנזדווגו א"וא אזי מאותו הזווג יצא זעיר: