מקדש מלך על ספר הזהר ג:כב

ירית לאבא ולאימא פירוש כמ"ש לעיל שנה"י דא"וא בתוכו. י' בקדמיתא. פי' יכתוב יו"ד תחלה שהיא ראשונה בשם הוי"ה ויעשה בה ג' קוצין וכדמפרש:

קוצא חד לעילא פירוש כמ"ש הזוהר בדף י' ע"ב שהם כתר ואבא ודעת לבתר י"ה נ"ב כזה #י- והיינו יש"ס ותבונה שרמוזים בה':

אב ואם בן ובת פירוש שא"וא הם י"ה ובן ובת הם ז"ון והם רמוזים בו"ד די"וד וב"דו דה' וז"ש בגין דישתכחו תרווייהו בשלימו דכולא אב ואם בן ובת וביאור הענין היטב יו"ד דהוי"ה. ו"ד של המילוי היא צורת ה רומז לאימא בסוד הבן בחכמה וכן ג"כ ו"ד רומזים לז"ון הרי ביו"ד רמוזים א"וא וז"ון ובה' דהוי"ה ג"כ יש עוקץ לאחריה כמו שציירנו לעיל הרי י' ה. וד"ו ג"כ רומזים לזו"ן. הרי בה' דהוי"ה ג"כ יש בה א"וא וז"ון וז"ש הזוהר בגין דישתכחו תרווייהו בשלימו דכולא אב ואם בן ובת שר"ל י"ה בשניהם יש בכל א' שלימות הכל שהם אבא ואמא וזו"ן: כגוונא דא י"ה נ"ב כזה# יה: תרין בנין מכללא חד וכו'. פירוש זו"ן יצאו מאו"א שהם כללא חד: כצוונא דא ו"ה נ"ב כזה ה הרי ו וההוא אתפשטותא דנפיק מניה. פירוש כשנעשה ה אחרונה בציור הנזכר רמוז בה זעיר שהוא ו' ומלכות שנתפשטה ממנו:

כגוונא דההוא נהר דנפיק מן יו"ד פירוש כמו שאימא יצאה מאבא כך המ' יצאה מזעיר. בגין דמניה אתזנת ו' פי' מאימא הנק' נהר ניזון הזעיר שהוא ו'. בגין דפקדונא דאבא הכי. פירוש שר"ש צוה לר"א שיכתוב שם הוי"ה בציור הנזכר כי ר"א היה סופר מובהק ובקי בכל מיני חכמה כמ"ש במדרש כשמת ר"א בר"ש קראו עליו מכל אבקת רוכל: שתיתאה הוי"ה רחמי שלימו דכולא. פי' שהת"ת מכריע בין חו"ג:

עיקרא דכולא פירוש שיסוד דאימא מתגלה לגמרי בת"ת דזעיר ויסוד דאבא מתגלה בלי מסך יסוד דאימא:

קשרא דמהימנותא אחיד לכל סטרין פי' שהת"ת קשורים בו כל הו"ק א"נ עיקרא דכולא הוא יסוד אבא שבתוכו קשרא דמהימנותא הוא ביסוד אימא שבתוכו שהבינה נק' אמת: אחיד לכל סטרין מקשר כל הו"ק: עשרה למעשה בראשית טעם חיבור י' מאמרות עם י' הדברות כפי הסוד לפי שכתב הרב שעשרה הוי"ות בצורת תגין הם נפש דזעיר והם עשרה דברות ובאים מן אימא לזעיר. ועשרה מאמרות הם עשרה הוי"ות מנוקדות והם עשר אותיות דמ"ה והם רוח דזעיר שבאים לו מן אבא. וא"וא כחדא נפקין וכו' ולכך אתקלו כחדא עשרה עשרה.