מקדש מלך על ספר הזהר ג:כ

אבל האי רקיע עביד שלמא בינייהו פי' שביסוד דזעיר נמתקים הגבורות ע"י החסדים ויש שלום ביניהם:

ועלמא לאמתקיימא אלא על שלום פי' מ' אין לה קיום אלא ע"י יסוד הנק' שלום. ת"ח קב"ה איקרי שלום. פי' ת"ת גם הוא נק' שלום: והוא שלום פי' הוא היסוד:

ושמיה שלום פי' המ' הנק' שם גם היא נקראת שלום ע"ש בעלה. ואתקשר כולה בשלם. פי' ביסוד נקשר הכל ולכך נק' כל שכולל כל הו"ק אתקשר בתלת קשרין. פי' ביו"ד יש בה ג' פרצופים שהם אריך ואבא ויסוד דאבא שהוא דעת דזעיר והם ג' קוצין שמפרש הזוהר. כתרא עילאה נ"ב כתר: דהוא רישא דכל רישין כתב בס' אור ישראל טעם שהוסיף הזוהר דהוא רישא וכו'. לפי שיש ה' פרצופים אריך וא"וא וז"ון וכל אחד יש לו כתר לכך אמר באריך רישא דכל רישין שהוא ראש לכל הכתרים כולם:

חד קוצא באמצעותא פי' אבא: וע"ד קוצא דבאמצעיתא נ"ב חכמה:

דנפיק מקוצא דלעילא פי' אבא יצא מאריך:

לכל שאר רישין פי' הוא ראש לפרצופים שתחתיו. ומ"ש לאתבנאה שמא קדישא פי' שאבא שהוא יו"ד דשמא קדיש' ממנו מתחיל שם הוי"ה להבנות כי יו"ד שהוא אבא הוא ראשון לד' אותיות הוי"ה: רישא אחרא תתאה נ"ב דעת רישא לאשקאה לגנתא. פי' לזעיר הנק' גן שיסוד דאבא שהוא דעת דזעיר הוא מתפשט תוך זעיר:

והוא מבועא דמיין פי' שהחסדים הנק' מים יוצאים מיסוד דאבא:

דכל נטיען אשתקיין מניה פי' כל הו"ק דזעיר הנק' נטיעות אשתקיין מניה: ודא הוא יו"ד בתלת קשרין נ"ב וזהו עצמו סוד קוצא גזעא ושבילא עכ"ל ור"ל קוצא הוא אריך וגזעא הוא אבא ושבילא הוא יסוד דאבא שהוא דעת דזעיר. וצ"ע שהרי בפ' בלק דף ר"ג ע"ב אמר הזוהר ואתייחד ברישא וגזעא ושבילא ופירשם הזוהר שם וכן הרח"ו בהגהותיו שרישא הוא אבא וגזעא היא בינה ושבילא הוא דעת. וא"כ היכי הגיה הכא וזהו עצמו סוד קוצא גזעא ושבילא ואיפשר שיש חילוק בין כשאומר ריש' גזעא ושבילא. ובין קוצא גזעא ושבילא:

חכמתא דרזין עילאין פשט הלשון ידוע והרב בעל אור ישראל פי' חכמתא הוא אבא דרזין עילאין הם אריך שבגו אבא ועתיק שבגו אריך וא"ק בגו עתיק. וכולם נק' רזין עילאין וחמא אילנא דגנתא דעדן אילנא הוא זעיר. גנתא היא מ' עדן היא בינה שהזעיר מכריע בין בינה ובין מ': חכמתא ברזא עילאה חכמתא היא מ' חכמה תתאה. ברזא עילאה ר"ל שמחוברת עם היסוד הנקרא עילאה עכ"ל. ה"ג מטון די בקטפורא דתלתא. והיינו ג' פרצופים הרמוזים ביו"ד:

חד דחילו דכולא נ"ב כתר עליון חד סתים שבילין נ"ב חכמה בנתיבותיה:

חד נהרא עמיקא נ"ב יסוד דאבא עכ"ל ולפ"ז רבי אלעזר מביא ראיה למ"ש מספרא דשלמה מלכא:

ה"ג לבתר פרט באתוון ביתא בשכלוליה יו"ד ה"א בניינא דכולא ופי' ביתא בשכלוליה היא בינה ולכך אמר לבתר פרט באתוון וכו' דהיינו אחר היו"ד דהוי"ה פרט באותיות הוי"ה הנז' ביתא וכו' שהיא בינה. ומ"ש יו"ד ה"א בניינא ר"כ י"ה שהם א"וא מהם בנין הכל. ושלימו דשמא קדיש' פי' זעיר הנק' שמא קדישא מאבא ואימא נשלם. ו בן דאוליד ונפיק מניה פי' אבא הוליד והוציא לזעיר כי יו"ד במילואה יש בה ו"ד לרמוז על זעיר הנק' ו' ועל מלכות הנק' ד' ששרשם מאבא וז"ש ה"א יו"ד שלימו ונ"ב פי' יו"ד במילואה:

בכולהו עלמין פירוש בבי"ע:

ועילאין ותתאין וכו' פי' עילאין בי"ע תתאין הם בני עו"הז: ושמא קדישא אשתכלל ביה נ"ב כלי ההוי"ה עכ"ל ונל"עד שצ"ל כל ההוי"ה. ור"ל ו"ד דיו"ד כתב הרב שהם צורת ה שהיא בינה וג"כ ו"ד רומזים לז"ון כמ"ש הזוהר הכא נמצא שכל הה"ויה כלולה באבא שהיא יו"ד. אפיק ההוא נהר. פי' בינה:

אפיק תרין בנין פי' ז"ון:

לבתר נפקין תרין בנין פירוש אחר שנתקנו א"וא אימא הוציאה זו"ן והיינו מש"ל וההוא נהר אפיק תרין בנין. אלא כפל הענין לומר וברתא אתזנת מן בן וכו'. א"נ וההוא נהר אפיק וכו' היינו בהיותם בעיבור בתוכה כמ"ש הרב שה' צורת' דו ד' היא מ' ו' זעיר ונקט לשון אפיק לפי שתחלה בהיותם באב' הי' נעלמים מאד אח"כ באימא נגלמו קצת ויצאו לפועל. ומ"ש לבתר נפקין וכו' הוא בסוד הליד' ודוק

בחכמה יבנה בית פירוש ע"י אבא נבנה כל פרצופי האצילות ואצילות לקרא בית כמ"ש הרב שאבי"ע הם ד' בתים זה ע"ג זה:

תנן עשר שמות וכו' פי' הם עשר ספי' דזעיר שהיו באבא ונתנם אח"כ לאימא כנודע:

יו"ד דהיא עשיראה דאתוון פי' באבג"ד וכו': ה"ג יו"ד כליל. דו קרינן לון. פי' שכתב הרב ז"ל באוצ"ח שזו"ן בהיותם באבא הם בסוד ו"ד דכורא על נוקבא ובהיותם באימא שהיא ה הם דו נוקבא על דכורא עכ"ל וז"ש דו קרינן לון בהיותם באימא. וז"ש בסמוך ו"ד מעילא לתתא דו מתתא לעילא וכולא חד מלה:

י"ג מכילן תליין ביה פי' י"ג תיקוני דיקנא דאריך משפיעים לאבא שאבא הוא מגרון דאריך עד הטבור והדיקנא חופפת עליו כנודע:

לקביל עשר אתוון פי' עשר אותיות של שם מ"ה שכתב הרב בק"י כי עשר אותיות דשם מ"ה הם באים מאבא לזעיר והם רוח דזעיר:

תמניא אינון פירוש כשנתחיל מבינה הם ח' ספירות ממנה ולמטה ותרין דרגין פירוש שני ספי' דזעיר הנשארים הם לקבל שני רקיעים שהם אבא ואריך שהם נעלמים:

עשרה פי' כשנתחיל מכתר ותשעה כשנתחיל מחכמה. ותמניא כשנתחיל מבינה. ושביעאה כשנתחיל מחסד. קדמאה י"ה פי' חכמה לפי שכתר אינו מהמנין: כליל ה' כתב בס' אור ישראל כי יו"ד חכמה ומילויה ו"ד היא בינה. ומן ו"ד נעשית ה וז"ש דיו"ד כליל ה':

חכמה יה איקרי פי' לפי שאימא כלולה באבא בסוד הבן בחכמה כמ"ש באוצ"ח:

תניינא הוי"ה דאיקרי אלהים פירוש בינה:

דדינין מתערין מניה פי' כתב הרב ז"ל היינו דינים שבתבונה וכל מקום שתמצא שם אלהים בבינה הוא בתבונה. ולא אלהים דינא. פירוש לא יש אותיות אלהים ממש כמו הגבורות שנקראו אלהים אלא אותיות דהוי"ה וניקוד אלהים: