מקדש מלך על ספר הזהר ג:קפח

כי ששת ימים נ"ב שהם ששת יומין עילאי' ו"ק דזעיר שכל אחד עשה פעולתו המתייחסת לו. וז"ש וכל יומא ויומא עביד עבידתיה:

אתנהיג עלמא על ידא דשלוחייהו נ"ב שהוא מט"ט ו"ק דיצירה ששת ימי החול עכ"ל ור"ל כמ"ש הרב שבששת ימי החול יום א' חסד דאצילות מתלבש בחסד דבריאה: וחסד דבריאה בחסד דיצירה ומשפיע בארן ישראל. ובח"ל מתלבש חסד דיצירה בחסד דעשייה ומשפיע לח"ל. לפי שא"י יונקת מיצירה וח"ל מעשייה וז"ש על ידי דשלוחייהו ולכן נק' חול:

ומאן דלא איקרון קודש חול איקרון נ"ב ר"ל אפי' שיהיו ו"ק דאצילות עצמן הואיל ונעשה בהם מלאכה חול איקרון. ואי אשתכח נטירו בהו. נ"ב יום טוב בששת ימי המעשה:

כד זמינין מקדש נ"ב ואינם חול והכל נק' קדש:

בגין דהא יומא אתעטר בא"וא נ"ב פי' שלוקחים ז"ון כל שיעור קומתם:

דהא הוא קודש וכו' נ"ב פי' שהוא במקום אבא. ויש לו מוחין מאבא בהיותו במקום עליון:

מלא ברכאן נ"ב מא"וא הנק' ברכות:

באתר דקודש עילאה שארי פי' הם א"וא הנק' קודש. ונ"ב ר"ת ע"נג "עדן "נהר "גן שהוא השפעת חכמה לנהר בינה ומשם לגן ת"ת:

אז תתענג על ה' פי' מא"וא שהם על גבי זעיר הנק' הוי"ה וז"ש דהאי ענג על ה' הוא שהענג הוא מא"וא:

ה"ג והאי יומא דהוא הלולא דמלכא: שבקין ליה או לאו שבקין ליה: כתב מורינו ז"ל דאיירי כשחל יום טוב בשבת ומחרתו יום א' בשבת וכגון בר"ה שאפי' בא"י עושים ב' ימים:

או בשני ימים טובים של גליות ושאל ר' אלעזר סעודה ג' מבטלין אותה או לאו. אי לא שבקין וכו' דהיינו שאין אנו מבטלים אותה א"כ הוא שבע מסעודה ג' של שבת ואינו אוכל בליל י"ט שני כלום. וא"כ אשתכח אושפיזא דחייא וכו'. ואי שבקין ליה דהיינו שמבטלים אותה א"כ אשתכח פגימו בסעודתא דמלכא והשיב לו ר"ש שמבטלים אותה. והאי דקשיא לך אשתכח פגימו וכו' אינה קושיא וזה דומה למלכא דאערע ביה אושפיזא וכו' והמלך הוא שנתן לו זאת הסעודה ומ"ש וכל דא בגין דהוה אושפיזיה דמלכא פי' אימתי מבטלים הסעודה. היינו בכה"ג שחל יום טוב ראשון בשבת שהוא אושפיזיה. אבל אם חל יום טוב ביום ראשון ושני. אין מבטלים הסעודה כיון דלא הוה אושפיזיה דהיינו שלא חל י"ט בשבת עצמו:

ובבי רב המנונא סבא פי' ר"ה ס"ל דגם כד הוה אושפיזיה דהיינו שחל בשבת עצמו אין מבטלים ולא חיישינן לאושפיזא: בהאי יומא מלולא אסיר אגב שהזכיר ר"ש ענין סעודת שבת הזכיר ענין זה:

כל מהימנותא אתקשר ביה נ"ב והבינה נק' שתיקה בסוד סייג לחכמה שתיקה ובינה נק' מהימנותא. אהי"ה פעמים אהי"ה גי' אמ"ת:

אמר ליה ר' אלעזר וכו' מקשה על סברת ר"ש אביו שאמר כשאינו אושפיזיה עושים סעודה ואין מבטלים אותה למה לא יבטל הסעודה כמו י"ד שחל בשבת שמבטלים אותה אע"ג דלאו איהו אושפיזיה. וכ"ש שיקשה ג"כ על רב המנונא שאמר גם באושפיזיה אין מבטלים מי"ד שחל בשבת דאע"ג דלאו אושפיזיה מבטלין. ור"ה אמר דאפי' באושפיזיה אין מבטלין. אבל לר"ש לא קשה ליה אלא בחדא דהיינו בדלא הוה אושפיזיה:

א"ל הכי אמינא פי' ר"ש פירש דבריו היטב ואמר דאי איהו אושפיזיה כל ההוא יומא יכלא לסלקא ליה. דהיינו שמבטלים אותה. ואי לאו דהיינו כשאינו אושפיזא לא סלקא ליה דהיינו שאין מבטלים אותה. ודקשיא לך מי"ד שחל בשבת שאני פסח וכו': והר"מע פי' דאיירי כשחל י"ט ביום ראשון ודייק מדקאמר כד אערע וכו' דמשמע שפגעו זה בזה זה נכנס וזה יוצא. ולעיל שחל י"ט בשבת אמר וכד אזדמן ביה חגא או זמנא וכו'. ושאל ר"א אם מבטלים וכו' והשיב לו ר"ש שמבטלים וכל דא בגין דהוה אושפיזיה. שר"ל שנכנס בו כחוט השערה ולכך מבטלין. ורב המנונא ס"ל שאין מבטלין והקשה ר"א לדעת רב המנונא מי"ד שחל להיות בשבת. ומ"ש אע"ג דלאו איהו אושפיזיה ר"ל שלא חל י"ט בשבת לכך קרי ליה דלאו איהו אושפיזיה ולעיל שקרא ליה אושפיזיה בשביל שנכנס בו כחוט השערה כמ"ש. ומ"ש הכי אמינא דאי איהו אושפיזיה וכו'. ר"ל אם חל י"ט בשבת שהוא אושפיזיה באמיתות סובר רב המנונא שמבטלין ואם לאו דהיינו כשחל יום ראשון אין מבטלין. ודקשיא לך עליה מי"ד וכו' שאני פסח וכו' עכ"ל. ופי' זה דחוק מכמה טעמים חדא שתחלה אמר וכל דא בגין דהוה אושפיזיה ובסמוך אמר דלאו איהו אושפיזיה. ומה שתיקן הרב בזה שינוייא דחיקא הוא. ותו שמפרש קושית ר"א לרב המנונא. ופשטיה לא כן הוא ותו שאמר ר"ש הכי אמינא משמע שסברתו קאמר. והוא פירש הכי אמינא אליבא דרב המנונא. ותו מ"ש דאי איהו אושפיזיה היינו כשחל י"ט בשבת וזה דוחק גדול דמאן דכר שמיה:

ותו דקאמר וכל דא בגין דהוה אושפיזיה דהיינו כשחל בא' בשבת שזה נכנס וזה יוצא לאפוקי כשחל באמצע השבוע שאינו אושפיזיה שאין מבטלין וזה פשיט' וא"כ מה בא למעוטי בתיבות אלו שאמר וכל דא בגין וכו' אלא מחוורתא כפי' מורינו ז"ל: