מקדש מלך על ספר הזהר ג:קפז

בכל סטרי קדש לעילא ותתא פי' שאבא הנקר' קודש הזמין לו"ק ואנחנו ג"כ הנקראים קדש מזמינים אותם מה' אינון. נ"ב ר"ל שהעיקר הוא הת"ת נק' הוי"ה וממנו הם מקוראים כי הוא גוף האילן ונמצא כי בו קשורים והוא עולה עמהם אל הקדש שהם א"וא עכ"ל. ולכך אמר ד"א אלה מועדי ה' שלפי' זה מה' אינון שממנו הם מקוראים ואח"כ עולים לאו"א:

מתתא לעילא פי' נ"ה קשורים בת"ת. ומעיל' לתתא פי' ח"ג קשורים בת"ת:

כמה דמלכא ירית לאבא וכו' פי' כמו שהת"ת שהוא גוף האילן יש בו יסוד דא"וא. וז"ש ירית לאבא ואימא ואחיד בההוא קדש שהם א"וא ואתעטר בהו דהיינו בא"וא כך כל הקצוות שאוחזים בת"ת גם הם מתעטרים מאבא וז"ש בג"כ כל אינון דאחידן וכו'. ולבתר מקראי קדש. פי' אחר שהם מקוראים מת"ת שהוא גוף האילן. ג"כ מקוראים מאבא הנק' קדש. דהא בהו אתעטר במלכא. פי' הרי"ם ז"ל ר"ל ע"י שנכננ ת"ת עם קצוותיו. יתעטר במלכא שהוא אבא:

חולקא עילאה אית לישראל נ"ב שנ' קדש ישראל לה' כל שאר יומין וכו'. ובנמשל הם ששת ימי המעשה:

בר ההוא יומא דילי פי' ובנמשל הוא יום השבת ששומרים ישראל. זמינת אושפיזא עילאה ויקירא ובנמשל הוא יום טוב כדבסמוך:

קב"ה אמר נ"ב נראה שהמדבר הוא ת"ת. ואמר על השכינה שהוא בעו"הר כל ששת ימי השבוע כאורח נטה ללון. ועכשו במועד היא אושפיזא:

אמרי ולאו דילך הוא מההוא אתר. נ"ב שחו"ב הזמינו אותם: דאיקרי קדש נ"ב חכמה:

ה"ג וכי לאו ישראל קדש נינהו: אושפיזא דילי פי' מ': דבקים בי נ"ב בת"ת: וחד מסטרא דקדש נ"ב חו"ב:

תלתא אינון זמינין מקדש פי' שבג' רגלים הנז' הו"ק זמינין מהקדש שהוא אבא. וכי שבח וכו' פי' ולמה לא הזכרת רק ג' רגלים. וכי בשבת לאו הזעיר זמין מקדש. א"ל ר' אבא וכי שבת לאו מקדש הוא זמין א"ל לאו בתרי סטרין חד וכו' בח"י דף ס"ה יש אומרים חמדת ימים עונג אותו קראת. ויש אומרים קודש אותו קראת ומתעתעים במטבע שטבעו חכמים כ"ד תיבות עד זכר כמעשה בראשית כי בם המלכות תמלא כד"ה ותעל כ"ד קישוטיה. ואומרינו חמדת ימים אותו קראת על השבת סוד המלכות ידבר בסוד נחמד העץ עץ הדעת והיא חמדת הימים. א"נ כמ"ש בזוהר בפ' אמור א"נ ר"א כי שבת וכו'. ובז"רד בפ' כי תשא בדבור לא תחמוד ביארו סוד החמדה באבא. וז"ל לא תחמוד לקבל דרגא סתימאה עילאה דכל מחשבין ביה תליין וכו' וכלפי זה יאמר וקדשתו חמדת ימים אותו קראת. והיינו מה שקרוי קדש אוצר כל כלי חמדה כמ"ש בזוה' הנז'. לפיכך לא ישנה ממטבע חכמי' עכ"ל ס' ח"י. ותירץ לאו בתרין סטרין שר"ל שכן הוא האמת שבשבת לאו זמין משני טעמים חד דאיהו ודאי קודש וכו'. ויובן בהקדים מ"ש הרב בס"הכ וז"ל הפרש שבין שבת לי"ט הוא כי בשבת בחזרת מוסף הזעיר עולה באבא ומ' באימא. אך בי"ט נכלל אבא גו אימא וכשעולים ז"ון זעיר מלביש חצי הימני של אימא ואבא נעלם בתוכה. ומ' חצי השמאלי דאימא ואבא נעלם בתוכה. עוד הפרש אחר כי בי"ט אינם באים מעצמם רק נה"י דאימא לבדם ולכן אין הי"ט נק' קודש. רק מקרא קודש כי קודש העליון שהוא אבא אין מתגלה בו בעצמו רק אימא לבד. ואח"כ על ידי תפלותינו ומעשינו אנו קוראים ומזמינים הקודש שהוא אבא שיכניס בתוך בינה. וזהו מקראי קודש ולא קודש גמור וזהו את מועדי ה' ר"ת א"מי. אל בני ישראל ר"ת אב"י שתחלה נכנסים מוחין דאימא ואח"כ דאבא כי המועדים כולם מצד אימא לבד ואין הארת אבא מתגלית בעצמה בהם כמו בשבת אך אח"כ ע"י מעשינר אנו קוראים את הקודש העליון שהוא אבא ומתחבר שם גם הוא. וזהו אשר תקראו אתם חסר ו' כי ע"י מעשינו וקריאתנו תנוי דבר זה ולכן אותם במועד' ר"ת א"ב כי אבא תלוי על ידי מעשינו וקריאתנו הרי הפרש ב' בין שבת לי"ט עכ"ל הרב ז"ל. ובזה נבוא אל הביאור מ"ש. חד דהוא ודאי קודש איקרייה ינו הפרש ראשון שכתב הרב ז"ל שבשבת זעיר מלביש אבא ומ' מלבשת אימא. אבל בי"ט ז"ון אינם מלבישים רק לאימא ואבא נעלם בתוכה. ומ"ש וחד דשבת לאו זמין הוא וכו'. היינו הפרש ב' שכתב הרב כי בי"ט מוחין דאימא באים ממילא. ודאבא באים ע"י מעשינו וקריאתנו בהזמנה אבל בשבת גם דאבא באים ממילא ואינם בהזמנה. ואע"פי שהרב אמר שם ב' הפרשים אחרים שבין שבת לי"ט ולא הזכירם הזוהר אינה קושיא שהם נמשכים מכח הפרש השני והם בכללו:

אי נמי י"ל מ"ש חד דהוא ודאי קודש וכו' היינו כמ"ש שבשבת זעיר עולה לאבא וכו' כפי' הראשון ומ"ש וחד וכו' מלבד שעלה זעיר לאבא. עוד אבא עצמו לא עלה כולו למעלה. רק הניח פנימיותו. וזעיר מלביש לעצמות אבא וז"ש דשבת לאו זמין הוא אלא ירותא ממש שורש עצמות אבא:

כלהו זמינין בקדש פי' הו"ק בי"ט זמינין בקדש שהוא אבא ומ"ש ומתקשרים בשבת וכו'. פי' שביום שבת אינם זמינין רק מתקשרן באבא ומתעטרן ביה:

בהאי יומא שביעאה אתעטר ביה פי' שביום שבת זעיר אתעטר באבא. למלכא דהוה ליה וכו'. פי' הוא אבא:

יהיב ליה שושבינין פירוש הם הקצוות של זעיר:

זמין להו להני שושבינין פי' הרי"ם ז"ל שר"ל פסח הוא נגד החסד. וסכות נגד גבורה כנודע. ובמועדים מזמין אותם קודש שהוא אבא הנקר' מלכא:

ברא לא אתחזי לזמנא וכו' פי' קו האמצעי שהוא גוף האילן וכולם נכללים בו נק' הוא ברא. שבשבת עולה לאבא בלי הזמנה: וז"ש בשעתא דאיהו בעי דהיינו בכל שבת ושבת עכ"ל: