מקדש מלך על ספר הזהר ג:קפו

דקב"ה וכנסת ישראל איקרי אחד נ"ב זעיר נקרא אחד שיש בו ספי' ונוקביה נקרא דל"ת שאין לה רק ד' ספי' תנה"י:

דאינון זמינין כגוונא דלעילא במה יקרון אחד נ"ב שעד עתה אינם נקראים אחד ולעתיד יקראו אחד:

בזווגא דהאי ארץ כגוונא דלעילא נ"ב שישראל דלעילא ת"ת כשהוא בארץ דלעילא מ' נקראים אחד כך הם אינם נקראים אחד אלא בארץ ישראל:

דוד מלכא אמר בגין כנסת ישראל: פי' מה שצריכה המ' לומר לזעיר דוד היה אומרו בשבילה:

דאיהו אחיד ביה נ"ב כי דוד מרכבה למ' דדא בגין מלכא עילאה אמר נ"ב מלכות עכ"ל ולפ"ז קאי על דוד שבע"הז היה אומר בשביל המ' כמש"ל דוד מלכא אמר בגין כנסת ישראל. ונל"עד בגין מלכא עילאה הוא זעיר ור"ל שהמ' מזהרת בני אדם בשביל זעיר הנק' מלכא עילאה כמש"ל בגינך אמר לבי:

אלין עטרי מלכא פי' הם המוחין דזעיר והא דקאמר בקשו פני כיון שהמ' מזהרת לבני אדם על זעיר הו"לל בקשו פניו. י"ל כיון שהמוחין דזעיר מהם כעשו ג"כ מוחין דנוקבא כנודע לכ"א בקשו פני שהם ג"כ פני המ':

דאיהי אחיד בהו פי' הר"ים שר"ל שהזעיר אחוז במוחותיו וז"ש דאיהו אחיד בהו. ומ"ש ואינון ביה. פירוש שהמוחין מתפשטים בכולו שנצח דאימא מתפשט בקו ימיני דזעיר והוד בקו שמאלי יסוד בקו אמצעי וז"ש ואינון ביה עכ"ל הרי"ם:

אינון שמיה כתב הרב שעשרה שמות דשם מ"ה באים מאבא לזעיר ולכך נק' זעיר שם מ"ה וז"ס אינון שמיה שהמוחין שהם שמות מ"ה שבאים מאבא לזעיר הם שמיה שבשבילם נק' שם מ"ה. ומ"ש ואיהו שמיה מלה חדא הוא פי' הוא ושמותיו הכל אחד. א"נ יש לפרש אינון שמיה שהמוחין הם ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והם ד' מילויים שבזעיר ואיהו שמיה וכו'. פי' הוא ושמותיו הכל אחד. והרי"ם פי' אינון שמיה שהמוחין אלו ג"כ נמשכים למלכות שנק' שמיה. ומ"ש ואיהו שמיה. פי' זעיר עם המ' שהיא שמיה כשנמשכים להם המוחין אזי הם מלה חדא דהיינו שמזדווגים ונעשים אחד עכ"ל. אלין זמנייא וחגייא נ"ב ספי' התחתונות עכ"ל: והיינו החילוק שבין דבר אחר לפי' הראשון שלפירוש הראשון בקשו פני הם המוחין. ולפי' זה בקשו פני הם ספירות התחתונות שהם ו"ק שהם זמנייא וחגייא:

אתר דאקרי קודש נ"ב בינה שנק' קדש מזמנת את ו"ק דאצילות בגין לעטרא לון פי' בינה מעטרת לו"ק דאצילות:

מההוא עמיקא דעמיקתא נ"ב סוד יסוד אבא הנתון תוך יסוד אימא הנק' עמיקא דעמיקתא:

זמינין דקדש נ"ב חכמה ומ"ש וכד מהאי זמינין. פי' אחר שאבא הזמין אותם. ג"כ זמינין מנחלא דנגיד ונפיק ונ"ב בינה. ולפ"ז ר' אבא פליג על ת"ק שת"ק סובר שעיקר ההזמנה היא על ידי אימא וממילא יונקים ג"כ מאבא. ור' אבא ס"ל שעיקר ההזמנה היא ע"י אבא וממילא יונקים ג"כ מאימא:

למלכא דזמין וכו' כתב החכם הנז"ל ובנמשל הוא אבא הנק' מלכא: מכל זינין מיכלא דעלמא ובנמשל לפי של"ב שניים הם סוד האכילה הם באבא שיש בו ל"ב נתיבות חכמה. ומ"ש אפתח להו גרבי דחמרא. פי' אחר שהזמין להם האכילה שהיא מאבא נתן להם יין שהוא מאימא עכ"ל:

כיון דזמינין אינון מקדש דלעילא פי' כיון שהו"ק הם זמינין מאבא: