מקדש מלך על ספר הזהר ג:קעח

ע' שנין בחלמא פי' ע' שנה של גלות בבל היה זעיר בסוד הדורמיטא כמ"ש הרב וז"ס בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, כהנא אתעטר בשבע וכו' נ"ב בסוד יומם יצוה ה' חסדו יומא דאזיל עם כולהו יומי. נמצא דאתעטר בשבע עכ"ל. ופשט הלשון נראה אתעטר בשבע היא בינה שבה עסיק בתחלה וז"ש בסמוך אי פגים רישיה ההוא שבע דאיהו כללא וכו'. ובג"כ כהנא בעי וכו' פי' שר' יוסי ס"ל דאפי' כהן הדיוט אי פגים רישיה פוגם בה' ראשונה ולכך לא יקרחה בה' שהיא ה' ראשונה. לכך בא ר' אבא לחלוק עליו ולומר כאן בה' עילאה כאן בה' תתאה: כהנא אחרא בה' תתאה נ"ב בסוד מיכ"אל כהנא דמ"טט:

כמד"א לך ה' הגדולה פי' לך ה' שהיא בינה. הגדולה והגבורה וכו' הכי נמי לך ה' הצדקה ר"ל לך ה' שהיא בינה חפצך הוא הצדקה דהיינו שהזעיר מקבל המוחין ויגדל אבל אנו בעונותינו ולנו בושת הפנים. ונ"ב בושת הפנים מלכות בלי זווג והארץ חנפה תחת יושבה:

אלא כולא כגוונא דלעילא נ"ב סוד זעיר שאין בו גלות כשמשפעת בו הבינה שאז נקרא גדול והוא ברחמים: