מקדש מלך על ספר הזהר ג:קעז

ונחית לתתאי נ"ב למלכות ולעולימתהא: לאו רישיה סיפה רישיה לשון רבים וסיפיה לשון יחיד:

אלא על ההוא כהן עילאה וכו' פי' הא דאמר בסיפא לנפש לא יטמא לשון יחיד מדבר על כ"ג שבא להזהיר עליו בכלל אחיו הכהנים ולכך פריך ר' יהודכו והכתיב והכהן הגדול מאחיו. ר"ל שכ"ג בהדיא כתיב אזהרה בפ"ע. אלא ודאי הכי הוא כמה דאתמר ור"ל שעיקר התירוץ למה נקט בסיפא לשון יחיד הוא כמ"של שהכהן הוא רומז לזעיר ולכך אמר לכהנים אם אתם תטמאו למת גורמים פגם לזעיר ולכך נקט לשון יחיד לנפש לא יטמא: ומורינו ז"ל. פי' אלא על ההוא כהן וכו' היינו זעיר ור"ל שלא יגרום פגם בזעיר ח"ו לכך נקט לשון יחיד. ומ"ש אר"י. פי' רבי יהודה בא לסייעו שלא נפרש לנפש לא יטמא קאי על כ"ג של מטה דא"כ הרי בהדיא כתיב והכהן הגדול. אלא ודאי כמה דאתמר דהיינו כמ"ש שעל הזעיר מדבר עכ"ל:

מה כתיב לעילא כי אם לשארו פי' מה שארו דהתם היא אשתו: ה"נ ולאחותו דהכא היא אשתו שהיא המ' כדמסיק ודריש לה מג"ש דקרוב וקרובה:

פתח ואמר אני מדבר בצדקה פי' אמ"ל ישעיה ע"ה אני מדבר על זעיר הנק' צדקה והוא יעשה כל הנז': ההוא דכתיב ביה אוהב צדקה ומשפט פי' לפי שהזעיר נקרא צדקה ומשפט לכך אוהב מי שיעשה צדקה ומשפט:

ואיהו צדקה ממש נ"ב קרא כאן צדקה לת"ת: לא יקרחה בה"א נ"ב הנה נודע כי הכהן סוד החסד והבינה אימא עילאה היא המעטרת כהן זה תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא. והבינה נק' הוא כנודע גם כהן האמיתי הוא הזעיר והיא אוהבת בנה בסוד כונן שמים בתבונה לכן כתב בה"א לרמוז על אימא הנק' ה':

דאיהו משח רבות נ"ב בינה. לכל ז' יומין נ"ב ז"ון. דכתיב כי ז' ימים פירוש בינה הנק' ז' ימים שיצאו ממנה ז"ון: