מקדש מלך על ספר הזהר ג:קעה

א"ר יוסי מ"ט דא לקבל דא פי' למה הוזהרו עכשו הכהנים על טומאת מת מה שלא נצטוו עד עכשו ומתרץ אחר שכבר הוזהרו ישראל מטומאתם חזר עוד להוסיף קדושה לכהנים שלא יטמאו עצמם במת הפוגם הנפש דומיא דאוב שפוגם הנפש:

בגין דאהרן אורחוי וכו' נ"ב ר"ל אע"פי שהוא משבט לוי עכ"ז עלה למדה עליונה יותר מהלוי מגבורה לחסד:

לאסגאה שלמא בעלמא נ"ב וחסד בפום אמה שרייא ושלם יסוד כנודע ולכן זכה לכהונה:

וגניז ליה וכו' עיין בפ' בראשית ואחד מן הפירושים שכתבנו שם הוא שה' חסדים דאימא נגנזים ביסוד דידיה ודידה וזהו לצדיקייא. ע"ש באורך. מרישא דעלמא לסייפי דעלמא. פי' מבינה עד המ':

דפקדוניה אתיב למלכא וכו' נ"ב שלול ממעשים רעים:

קסטר בקטרין בקומטא נ"ב בקשר היסודות:

והרמ"ז כתב ריש פרשה זו בדף פ"ח א"ר יוסי מ"ט ירצה מה טעם למצווה זו דווקא לכהנים ומתרץ דא לקביל דא וכו' ופשוטו שיש שייכות לב' מצות אלו זו עם זו. כי אוב וידעוני טומאתם בטומאת מת. האוב נודע. גם ידעוני הוא נק' אדנ"י השדה בכלאים ותנן מטמא באהל כאדם. ונל"עד כי אוב וידעוני הם זכר ונקבה. דקליפת אוב נוק'. ולכן נמצא בנקבות כמש"ה בקשו לי אשה בעלת אוב. או"ב גי' ט' ידו"ע גי' צ' כי הנקבה היא עשירית הזכר בקומת שורשה. גם צורת הידו"ע היא צורת אדם כמ"ש הר"ב בספ"ח דכלאים וגם מצות הכהנים שהיא בטומאת מת שייכא לקודמת. ולבא לענין הסוד אמר משמע דכיון דאזהר וכו' ואקדים מ"ש האר"י ז"ל שב' מיני אורות והמשכות השפע יש בקדושה להשפיע בעם הקדוש. א' דרך צנור. וב' דרך בקיעה. אמנם שניהם יחדיו הם מבחינת אור הדעת. והנה של הבקיעות הוא מבין הפרקים ומבקיעי הצפרנים. ומצינו בילקוט שהמלאך שדבר ליהושע היה צועק מתחת צפרני רגליו. וידוע ענין יוסף בותשב באיתן קשתו. ומצינו בפרשיות הקודמות שתחלה הוזהרו על המאכלות אסורות בפ' שמיני. ואח"כ על לשון הרע שעליה בא הצרעת. והרי שתיהן בסוד ברית הלשון והפה וה"ס הקנה והושט המושרשים בגרון והם נמשכים מכח החו"ב הנז' בדרוש שרי פרעה המשקה והאופה וה"ס קנה חכמה קנה בינה ומצינו בכללות קדושת הפה שנזכרה שהוא בין המשכת האור לחוץ. בין לפנים כנודע מכוונת האכילה ובכוונת יו"הך. ואח"כ באה מצות העריות ברית המעור. ובזה נמשכה ג"כ בפ' קדושים ומתחלת בקדושים ומסיימת והייתם לי קדושים. וסמיך ליה ענין אוב להורות שגם בזה יש קדושה אבל לא בשנים הקודמים שהם סוד צינורות ממש:

אבל דשל אוב וידעוני הוא פוגם באורות הבוקעים ולכן האוב מדבר מבין הפרקים. וידוע עצם מדבר מאיליו. לכן באה אזהרה על שניהם אל תפנו אל האובות ואל הידעונים: