מקדש מלך על ספר הזהר ג:קנו

כולהו מתפרשן בהני עשר אמירן פי' כ"ב אותיות התורה הם מתחלקים בי"ס כל ספי' יש בה אותיות ידועות לה:

איתכסיא באתוון אחרנין פי' הוי"ה מלובש באד"ני דהוה גליף בתריסר אתוון. פי' שם בן י"ב ועיין בפ' בשלח דף נ"ח ע"א:

ותמן בת בנה ובת בתה פי' בת בנה היא מ' דזעיר בת בתה היא מ' דנוקבא כמ"ש בפ' בראשית:

בת שבע דידיה הוה פי' ראויה היתה בת שבע לדוד כמר"זל:

ודידיה נטיל פי' שכל היוצא למלחמת בית דוד היה כותב גט כריתות לאשתו כמ"ש בסבא דמשפטי' ובזוהר בפ' בראשית דף ח'. ומ"ש דאוריה יהיב גט זמן לאתתיה שם פירשנו דעובדא דבת שבע הוה אחר שעבר הזמן שקבע שאם לא בא בזמן הנז' הוי גט. שאז כשהגיע הזמן ולא בא הוה ליה גט כריתות. ובזה לא קשו מאמרי הזוהר אהדדי דקרי ליה גט זמן. וקרי ליה גט כריתות דאמר אפטר בגט לאנתתיה. גם קושיות התוספות על רש"י ז"ל יתורצו שכיון שעבר הזמן הוא גט כריתות ממש ובהיתרה הוה כלא. גם במ"ש לאוריה רד לביתך וכו' לא חטא. להיות כשמצאה בתולה והגידה לו שאוריה מעולם לא נגע בה כי מן השמים לא נתנוהו לנגוע אליה. וידע ודאי הגם שירד לביתו לא יגע בה בחושבו שהוא סריס או לאיזו סיבה אלא סבר לחפות על עצמו משום חלול ה'. כי העולם יאמרו שמבעלה אוריה נתעברה. ודייק קרא רק בדבר אוריה שהרגו בחרב בני עמון. אבל בדבר בת שבע אין לו עון אשר חטא כי שלו היתה ולא של אוריה. ומ"ש דהא מת בעלה. פי' דאלו לא מת אוריה אע"פי שעבר הזמן והוה ליה גט כריתות. מסתמא כשחוזרים מהמלחמה חוזרים ומקדשים נשותיהם. והשתא דמת לא נשאר חשש: