מקדש מלך על ספר הזהר ג:קנה

מאן הוא בית דאיתבני בחכמה הוי אימא דא נהר וכו' פי' בינה הנק' בית נבנית ע"י אבא הנקרא חכמה. ומ"ש או מולדת חוץ כד נפקת מן ו'. ר"ל שהזעיר נק' חוץ כמ"ש הזוהר חכמות בחוץ תרונה ושיעור הכתוב ערות אחותך שהיא מ' בת אביך שהוא אבא לפי שאבא יסד ברתא. או בת אמך היא בת הבינה שבניינה הוא ע"י אימא כנודע מולדת בית היינו שהכתוב מפרש בת אמך שאמרנו היינו מולדת בית. שאימא הנק' בית ילדתה או מולדת חוץ שפעמים נתקנת ע"י זעיר הנק' חוץ. וזה כפי' ר' אבא. אבל לת"ק מש"ה מולדת בית או מולדת חוץ חזר הכתוב לפרש מ"ש ברישא בת אביך או בת אמך ואמר דהיינו מולדת בית שיצאה מאבא הנק' בית. או מאימא הנק' חוץ לפי שהיא נגלית יותר מאבא: בגין דאזדווג בה מלכא משית סטרין וכו' ושיעור הכתוב ירושלים הבנויה שהיא ירושלים של מטה כעיר שהיא מ' שנתחברו בה ו"ק דזעיר יחדיו ע"י היסוד שכולם משפיעים ביסוד והיסוד משפיע בה:

אלין תריסר תחומין פי' י"ב צירופי הוי"ה או י"ב גבולי אלכסון שבזעיר ששרשם מא"וא: משפר סהדותא וכו'. פי' מעדות היפה שהעיד זעיר דהיינו כמ"ש באידרא ואסהיד בא"וא גווני דאנפוי ור"ל כל הרואה פני זעיר מאירים ידע שיש לזעיר מוחין מא"וא. ושיעור הכתוב ששם עלו שבטים שהם י"ב הנזכרים והם שבטי יה וי"ה הנז' הם עדות לישראל שהזעיר מעיד עדות יפה שיש לו מוחין מא"וא הנק' י"ה:

וכל כך למה להודות לשם ה' פי' שנמשכים מא"וא לזעיר ומזעיר למ' הנק' שם ה'. בג"כ כי שמה ישבו וכו' פי' כי שמה במ' ישבו כסאות וכו' שדוד וזרעו ירשו המ' מכח שנדבקו במדת המ': דא בגין אינון דידעין אורחין דאורייתא. פי' בעלי הסוד מפרשים ערות כלתך היא המ' הנק' כלה אבל המק העם ההוא דאתגלייא כלתך ממש:

תנא איתגליף שמא קדישא וכו' לא ידענו ענין צירוף אלו האותיות על נכון: כולהו מתגלפי ביו"ד פי' כולם נחקקים ע"י אבא הנק' יו"ד: ה"א כלול ביו"ד נ"ב בינה כלולה בחכמה: כדין מתעטרין לאבהן נ"ב חב"ד דזעיר: איתפתחת ה' בנחלוי נ"ב נש"ב: ואעטר לרישא דו'. פי' הם כלי המוחין דזעיר שהם חג"ת שנעשו חב"ד כנודע:

דתמן שריין אבהן פי' שהמוחין שרויים שם והם נק' אבהן כנודע: ו' כליל שית אתוון. פי' זעיר כולל ו"ק: בתריסר אתוון נ"ב היינו י"ב אתוון הפשוטות שבת"ת: מניה נפקו עשר אמירן נ"ב היינו אמ"ש בג"ד כפר"ת י"ס דזעיר: וכולהו שבילין דאורחא עילאה וכו'. פי' ל"ב נתיבות שבאבא ומלת ארחא הוא יסוד דאבא ששם הם ל"ב נתיבות. ואי גרסי' דאורייתא עילאה א"ש: כדין ה' אחרא נ"ב נוקבא: גליפא מסטרא מתיחא. נ"ב יסוד זעיר: איתגליפו כולהו במ"ב אתוון. נ"ב כי כשתצרף עשרה שמות המנוקדות עם ט' נקודות וכ"ב אתוון והכולל יהיה מ"ב: וכולהו סלקין ברישא דמלכא. נ"ב כי שם מ"ב ברישא דמלכא ר"ל הוי"ה פשוט בכתר ומלא בחכמה ומלא דמלא בבינה הם מ"ב אותיות בכח"ב דזעיר וג' שמות ע"ב אותיות בחג"ת ושם ע"ב תיבות במלכות: שבע שבתין שלמין נראה הם ז' חלוקות שנחלק שם ע"ב כמ"ש בפרשת בהעלותך דף קנ"א ע"א:

מתפרשן בע' אתוון פירוש הם ע' אתוון דפ' ויס"ע ויב"א וי"ט שיש בהם ג' ע"ב אותיות. ושנים אינם מן החשבון כי עיקר השם הם ע': ע' ותרין איסתלקו נ"ב כי הי"ב שבראש מאירות בגוף שהוא ו"ק ונעשה ו' פעמים י"ב הם ע"ב איסתלקו באת ו'. פי' שמאירים לזעיר שהוא ו' דהוי"ה. רשימין בפ' ויהי בשלח בקרא. נ"ב היינו ויסע ויבא ויט: וז' רשימין וכו'. ז' איסתלקו מניה. נ"ב כי הם ז' חלוקות שנחלק שם ע"ב כנזכר בפרשת בהעלותך דף קנ"א ע"א: