מקדש מלך על ספר הזהר ג:יד

שרייא באתר דשרייא פי' הארת א"וא מגעת עד המ': דאשתכח מזונא לתתא וכו'. פי' ע"י הקרבן שעושים ישראל למטה גורמים שימשך שפע גם למעלה. דא סעודתא דידהו מריחא דקרבנא. פי' שע"י הקרבן גורמים ישראל מזון למעלה וכשמתקן המלך מזונא דיליה גם לישראל מתקן מזון נמצא שהקרבן גרם הכל וז"ש בסמוך ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים:

מאתר דעינוגא דעתיקא אשתכח פי' שגם מאריך ממשיכים הארה ע"י הקרבן ואריך נק' עתיקא כנודע. קרא לון קב"ה עבדין. פי' מצד מט"ט הנק' עבד: לבתר קרא לון בנים פי' מצד רוח ונפש שיש בהם ולכך נק' בנים דז"ון כמ"ש הרב ז"ל. שבת אחים גם יחד. פי' אימתי טוב ונעים הדבר כששבת אחים גם יחד שהם הקב"ה עם ישראל שנק' אחים: ובוצינא קדישא רש"בי מפ' הנה מה טוב הם החסדים. ומה נעים הם הגבורות כמ"ש בפ' אחרי מות דף נ"ט וכן פי' שם הר"חו ז"ל בהגהותיו ואחים הם ז"ון:

ואיש אשר יקח את אחותו פי' איש הוא זעיר. אחותן היא מ' וז"ש ובספרא דרב ייבא סבא וכו' שרב ייבא סבא ביאר הענין היטב וכן הוא דעת רש"בי ע"ה ששניהם לדבר א' נתכוונו. חסד הוא ודאי ז"ל הרב בס"הכ. ואמנם עיקר הנסירה היא כי הלא כשנדבקו הדינים יחד הנה כדי להחזירם פ"בפ היה צריך להמשיך כל הדינים בנקבה כדי שתוכל להפרד מן הזכר וכל אותם הדינים שבאחוריו כולם ננסרו וניתנו לה והוא נשאר בסוד החסד והיא בסוד דינים. ואמנם כדי לדחות אותם הדינים שבאחורי הזכר ליתנם אל הנקבה זה נעשה בכח החסד העליון של הבינה וז"ס כי יקח את אחותו חסד הוא. ובזוהר אחרי מות דף ע"ז ע"ב פי' כי ע"י החסד אתפרשו גזעין שהוא סוד האחורים שלהם ואז לקחה לאשה. ופי' הדבר כי הלא כבר ידענו שאע"פי שהאדם ישן עכ"ז נשמתו מושכת לו חיים וחסד מלמעלה אל אותו הכח קיסטא דחיותא הנשאר בגופו. והנה אע"פי שעתה הזעיר נרדם בשינה עכ"ז נשמתו מושכת אליו מסוד החסד של הבינה ונתפשט בכולו ואז הדינים שבאחוריו היו נדחים מאליהם ונדבקים באחורי הנקבה וז"ש באידרא דף קפ"ב ע"ב ובאתרה' שקע רחמי וחסד והענין כי הלא כאשר היה נמשך בו החסד היה כדחה הדין ונשאר החסד שקוע במקום הדין וז"ש ובאתרהא שקע רחמי וחסד עכ"ל ובזה תבין לשון זה וע"ד הנה מה טוב וכו' ושיעור הכתוב אימתי מתחברים טוב שהם החסדים עם נעים שהם הגבורות כששבת אחים יחד שהם זו"ן לפי שהזעיר נבנה מהחסדים ומ' מהגבורות וכשמתחברים זו"ן אזי גם החו"ג מתחברים. ישראל דלתתא שריין בחדותא גם אינון בקב"ה פי' שנפשם ורוחם של ישראל עולים בסוד מ"ן למלכות נמצא בשעה שהמ' מזדווגת עם זעיר והיא שמחה גם ישראל יש להם שמחה שגם הם מזומכים לאותו זווג:

מהו אחד דא כ"י וכו' פי' כמ"ש הרש בדרוש ק"ש שאחד הם אח ד' אח הוא זעיר דל"ת היא מ' ובזה מובן לשון זה:

סליק לעילא לעילא פי' זעיר עולה לאו"א וזהו לעילא ועוד עלה לאריך וזהו לעילא שנית. ועיין בפ' בשלח דף נ"ח ע"ב: ושמא קדישא לא אשתכח שלים כמש"ל שה' אחרונ' אתרחקת מיה"ו:

דא משחרבות וכו' פי' אבא שיצא מאריך הנקרא עתיקא קדישא:

בההוא נהר עילאה פי' בינה:

וההוא משח נגיד ברישא דמלכא פי' הארת אבא נמשכה בראש זעיר תתלה ואח"כ לדיקנא דזעיר ואח"כ נמשכת לכל ספירות הזעיר כמ"ש הרב ז"ל שנה"י דאבא מתחילים ליכנס בראש זעיר ומתפשטים בכל גופו וז"ש ומתמן נגיד לכל אינון לבושי יקר:

מלכא אתלבש בהו פי' פנימיות הזעיר שהם נשמתו הם מתלבשים בחיצוניות הזעיר שהם ג' כלים דזעיר כמ"ש באוצ"ח:

דשמיה קדישא אשתכח בהו פי' ששם הוי"ה הוא בזעיר כמ"ש הרב ושיעור הכתוב כשמן הטוב שהוא אבא שנמשך ברישא דזעי"ר וזהו על הראש ומשם ירד לדיקנא דזעיר וזהו יורד על הזקן ומשם מתפשט בכל גופו דזעיר ועל ידם נמשך השפע לעולמות התחתונים וזהו שיורד על פי מדותיו: