מקדש מלך על ספר הזהר ג:קלה

משקיו דמבועי דנחל' וכו' פי' שהמ' נק' אי"ל נעשית ערוגת הבושם ע"י הארת יסוד דאימא שיורדת לנ"ה דזעיר הנק' אפיקי מים ומשם ליסוד ומשם אליה וכדמפרש מבועא חד לעילא פי' יסוד דאימא. דכתיב ונהר וכו' פי' יסוד אימא יצא מאבא הנק' עדן להשקות את הגן שהוא זעיר ומתמן וכו' ומשקי לגנתא פי' מזעיר בא שפע למ' הנק' גנתא ואמר וכל אינון נחלין וכו'. השתא מפרש ירידת השפע מיסוד דאימא. ומתכנשין בתרין מבועין כמ"ש לעיל. וה"ג ואלין איקרון אפיקי מים בההוא דרגא דצדיק דנגיד ונפיק מניה. והיינו שיסוד נגיד מזעיר ומשפיע למ'. וז"ש ומשתקי גנתא. וא"ש גנתא דסיפא דומיא דרישא שכולם על המ': ובג"כ איל וצבי נ"ב עטרת ויסוד נק' איל וצבי עכ"ל. ר"ל איל היא המ' וצבי הוא היסוד בסוד צבי לצדיק: אילת כתיב חסר נ"ב מ': דא אילות השדה פי' מ' וע' שרים הסובבים עליה נק' כולם אילות כדמפ':

כל אינון אילת' וכו' נ"ב הם ע' שרים עכ"ל ואע"פי שלא אמר הכתוב רק ס' גבורים. עשרה פנימיים לא הזכירם וכמ"ש בסוף פ' וישלח:

חוללה ידו נחש בריח נ"ב הם החיצונים:

וינקא לון כאימא וכו' ולפ"ז פי' הכתוב קול ה' יחולל אילות דהיינו החיצוני' הנק' אילות נותן להם שפע ומתקן אותם. ומפרש מהיכן היא יניקתם ואמר ויחשוף יערות דהיינו הדינים הנק' דבש כמ"ש הרב דב"ש גי' ש"ו דהיינו ש"ו משופר. והק"בה מגלה אותם הדינים הנק' יערות שהם יערות הדב"ש שמשם יניקתם וז"ש וינקא לון כאימא דינקא לבנין ויחשוף יערות כד"א ביערת הדבש וכתיב אכלתי יערי וכו' בסע"ה דף ן' פירש כי פ"ר דינים דמלכות יש בהם אחיזה אל החיצונים בסוד רגליה יורדות מות. ולכן צריך להמתיקם בשרשם ע"י פ"ר דינים דאימא עילאה:

ואז נעשה עץ היער שהוא במלכות בחינת עשיה ונעשה עצו ופריו שוים בסוד האתרו' שהוא ירוק מראה הבינה קו ירוק דאסחר עלמא. ולכן יער"י שהוא אילנות גי' פ"רי להורות שבחי' העץ עם הפרי שוים במספר כיון שנמתק היער בשרש' שבבינה. ולפי שהדינים שבבינה שהם פ"ר דינים נמתקים ע"י י' דשם הוי"ה שהיא באבא. לפי שהם ריעים דלא מתפרשין. ונעשה מן פ"ר דינים פר"י בצירוף יו"ד דאבא. ועושה פירות מעוטרין בכל מיני עטרות להכתיר את בנה בסוד בעטרה שעטרה לו אמו. ובזה תבין מ"ש ביהונתן כי טעמתי מעטיערת דבש ויאורו עיני וסודו הוא כי יהונתן הוא זעיר ולכן היה אוהב את דוד אהבה גדולה ונרמז בשם יה"ו נ"תן. יה"ו משם יהו"ה דזעיר ונ' שערי בינה בכללות עשר גי' נת"ן דיהונתן ותכף כשטעם מיערת הדבש ר"ל כי הי"ער נמתק בסוד הפר"י. ובחי' הדינים דעטרה דגבו' שבו. עם שם הוי"ה שהוא רחמים אשר הוא ג"כ בעטרה דחסדים. ועם יער גי' דב"ש וזהו יערת דבש:

וכאשד נמתק הענורה דגבורה שלו אז מהדעת אשר שם ה' הוי"ות חסדים וה' הויו"ת גבורות גי' ס"ר ומהס"ר יוצא אל הראיה לחוץ כמש"ה כי ס"ר לראות. ואז כאשר טעם חזר מאור עיניו. וז"ש כאן אכלתי יערי עם דבשי. כי לפעמים האכילה מהבירורים של מטה ולפעמים האכילה מפירות חדשים הבאים מלמעלה. ולכן אומר אכלתי יערי עם דבשי המיוחד לי מלמעלה ופירש"י אכלתי יערי עם דבשי אכלתי הקנה עם הבשם הראוי עם שאינו ראוי. והוא כמ"ש כי ע"י המיתוק נעשה הבחי' יער שהם העצים. מוטעמי' כמו הפרי עצמו שהוא רחמים גמורים:

ואז גם הזעיר שהוא עץ החיים עצו ופריו שוים כי באצילות אף הגבורות שהם בסוד החיצוניות שהא בחי' עצי ארזים הכל הוא אלהות וזהו עצו ופריו שוים והצדיקי' אשר הם פרי האילן מצד נשמתם והם דומים במעשיה' ליוצרם שהוא עץ חיים וזה ג"כ. עצו ופריו שוים וכמ"ש בזוהר מה הוא מחיה מתים אף אליהו וכו'.

אשר בידו נפש כל חי פי' ובשביל כך כיון שביד הקב"ה נפשנו ורוחנו. לכך ישראל קורין להקב"ה נפשי ורוחי ואומרים לו אויתיך ואשחרך:

ת"ח נפשא ורוחא אשתמודע וכו' הוא כמו פי' אחר ודומה למה שפי' ר' חזקיה לעיל שנפשי ורוחי הם זו"ן הנק' נפש ורוח ולהם אומרים ישראל אויתיך ואשחרך:

ולכך אמר נפשא ורוחא אשתמודע וכו' לרחמא ליה להקב"ה רחימותא דנפשיה ורוחיה וכו' הה"ד נפשי וכו' פי' זה תירוץ ג' למ"ש נפשי אויתיך דהיינו שאומרים ישראל להק"בה אתה שאהוב בעיני כנפשי ורוחי אויתיך ואשחרך:

זעירין אינון דבההיא שעתא וכו' פי' מועטים הם שעומדים לפניו ית' לפי שרוב נשמות הצדיקים כשיוצאים מהמ' הם יורדים תכף לעוה"ז. קצת נשמות יקרות אחר שיוצאים מהמלכות הם עומדים ומשמשים לפניו ית' כמלאכים דקיימי בקיומייהו לפניו ית'. וז"ל בס' הגלגולים יש נשמה שתכף אחר עיבורה במ' יורדת לעו"הז. ויש שיורדת לעולם הבריאה ושם עומדות ומשמשות לפניו ית' כשאר המלאכים עד זמן קצוב ויש אשר נשארות ביצירה ויש בעשייה וז"ס חי ה' אשר עמדתי לפניו. כי אליהו ז"ל נתעכב שם בעולם הבריאה בצאתו מעיבור דמ' דאצילות ושמש שם לפניו ית' כמלאכי השרת ולזה רמזו בזוהר בפ' אחרי מות דף ס"ח בענין אליהו ז"ל עכ"ל:

מנייהו איתעכבו וכו' פי' כמ"ש שיש נשמות שיורדות תכף לעו"הז ויש מהם שמתעכבים לפניו ית' כמ"ש הרב וז"ש מנייהו איתעכבו וכו':