מקדש מלך על ספר הזהר ג:קלג

נהרין מתפתחן פי' נש"ב א"נ י"ל כדין איתקשר כולא חד בחד וכו' פי' אחר שאמרנו שאיתן הוא יסוד מזדווג עם המ' הנק' סלע. א"כ בודאי גם או"א מתקשרים גם הם ומזדווגים גם הם כי אין זווג תחתון נעשה עד שנעשה העליון ואז נהרין מתפתחן שהם נש"ב שבאים מאימא לזעיר. לפני ה' ממש פי' בינה:

למארי דדינא פי' בינה. למלכא קדישא פי' בינה. לפני ה' ממש נ"ב בינה: אר"י לפני ה' ממש דתניא מרישא דירחא וכו' בההוא יומא סלקין דינין כולהו למארי דדינא ומתקנין כרסיא למ"ק וכו' הה"ד לפני ה' תטהרו בס' ח"י דף ק"מ ז"ל מצאתי בזוהר בפ' אחרי מות שבר"ה אין הב"ה דן בו בעצמו אלא ב"ד של מעלה יושבין ודנין בו. אבל ביוה"ך הקב"ה בעצמו דן את ישראל שהם חלקו ונחלתו וז"ל הזוהר אר"י לפני ה' ממש וכו' וז"מש רז"ל כי עמך הסליחה הסליחה מופקדת אצלך וכו':

כהני אחוי ומכל שאר עמא פי' אלו הם שלשה שורות אחד של כהנים ואחד של אחיו ואחד מכל שאר עמא כולהו ברכאן קמיה. פי' מברכין אותו: וקטרא דדהבא נ"ב שלשלת נטיל תלת פסיען. לא נודע מהו סוד ג' פעמים שהזכיר הזוהר ג' פסיען. ואקישן גדפין פריש לון לעילא פי' שעל ידו הכרובים פורשים כנפיהם כמ"ש הזוהר לעיל ונמצא כאלו הוא פריש לון: מריחין דטורי אפרסמונא דכייא. פי' מריח טוב דנה"י דאימא הנקראת אפרסמונא דכייא. ר' חייא פתח נפשי אויתיך בלילה טעם פתיחה זו משום דכתיב תענו את נפשותיכם בפסוק זה לכך הביא פ' נפשי אויתיך ופירשו. והביא ג"כ אח"כ עובדא דר' אבא ור"ש שגם הם פירשו פסוק נפשי אויתיך. ואח"כ חזר לפסוק תענו את נפשותיכם. אותך בלילה מבע"ל פי' אִוָתְךָ הוא לנסתר כמדבר על הזולת ואומר נפשי היא שאוָתְךָ חבל אויתיך הוא לנוכח כמדבר בעדו ותירץ הקב"ה רוחא ונפשא וכו' דהיינו שישראל אומרים להקב"ה אתה נפשי ורוחי ולכך אויתיך ואשחרך. גופא אמר לנפשא וכו' פי' לדעת ר' יוסי מפרש שאחר השינה שיצאה הנפש והרוח מהגוף אזי אומר הגוף לנפש ורוח שלו. נפשי ורוחי אויתיך ואשחרך כדי לחזור אלי.