מקדש מלך על ספר הזהר ג:קלב

כנסת הגדולה ודאי נ"ב כי הקטנה חזרה להיות גדולה:

דיעקב כללא דאבהן פי' שיעקב הוא ת"ת דזעיר שבו מתגלה יסוד דאימא. ולכך הוא כולל לאבות. וא"ו באתוון וכו' פי' וא"ו גי' י"ג לרמוז שהזעיר הנק' ו' יש בו י"ג תיקוני דיקנא דאריך ומקבל מהם הארה. וא"ו אמאי כלול וא"ו פי' וא"ו יש במלוייה א"ו. לכן שואל מה עניינם ומה סודם ומשיב אלא ו' דיתיב על כרסיא פי' ו' שהוא זעיר יושב על המ' הנק' כסא. ומביא ראיה מפ' ועל דמות הכסא שהיא מ' דאצילות שהוא דמות כסא שבבריאה כי עיקר הכסא הוא שם כנודע. דמות כמראה אדם שהוא זעיר עליהם. ומ"ש א' סתים בגויה. פי' אריך סתום בתוך זעיר. ונ"ב היינו נה"י דאריך בגויה ולא איתגלי. בי נשבעתי נ"ב נזכר באידרא שזו שבועה באריך דבגו זעיר. כתיב ולא איקרי נ"ב שאינו נרגש במבטא האל"ף רק ב' ווי"ן. מ' פתוחה נ"ב נוקבא. ה"ג דהוא כד איתחבר דכר עמה והיינו זעיר דהא סתימין ארחהא נ"ב כי הבינה מעיינה סתום בזעיר ואית דמתני בהאי. נ"ב שהכל בנוקבא לחוד. מעין חתום. נ"ב ואז נק' ם סתומה עכ"ל. ור"ל שהכל במ' מ' פתוחה ומ' סתומה שפעמים היא סתומה כגון בלילה דתרעין דילה סתימין שהם יסוד ומ' דידה כמ"ש הזוהר בכ"מ. ופעמים היא מ' פתוחה כגון ביום. בגין שמיה אתהדרת מטרוניתא נ"ב שהם אינם ראויים לכך. כדין כתיב וכל אדם וכו' נ"ב כי אין מעורר מ"ן. כך כהנא וכו'. פי' פ' וכל אדם יפורש על ב' עניינים א' בביאת משיח כשאין ישראל ראויים כתיב וכל אדם וכו'. כי אין מעורר מ"ן ועושה הק"בה למען שמו. וכן נמי הכהן כשנכנס להיכל וכל אדם לא יהיה. וז"ש כך כהנא. כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד. נ"ב כי הרי כל הדוגמא מסורה לתחתונים:

עאל בדרגא חד פי' כשלובש בגדי זהב שהם רומזים למ': אסחי גופיה פי' עושה טבילה: לדרגא אחרא. פי' כשלובש בגדי לבן שרומזים לזעיר. אחיד שלמא בהאי ובהאי. פי' אוחז במ' ובזעיר. ובעי לאתחזאה לבושוי. נ"ב עבודת פנים בבגדי לבן דכורא ועבודת חוץ בבגדי זהב נוקבא ממשבצות זהב לבושה. יו"ד בגליפוי אתוון בסטרין אתקשרן ביו"ד. נ"ב כי האותיות כולם נקשרו בראשונה. יו"ד אזיל ליו"ד. ?נע"ג יו"ד ראשונה חכמה. ועל יו"ד שנייה א"ס עכ"ל. והיינו שאבא עולה לא"ס. יו"ד נ"ב חכמה: סליק ביו"ד נ"ב מוחא סתימאה עכ"ל. ר"ל שאבא עולה נמוחא סתימאה שפעמי' עולה לא"ס ופעמים למוחא סתימאה: ה"ג יו"ד אזיל לוא"ו: נ"ב לו"או לת"ת עכ"ל. ור"ל יו"ד שהוא אבא משפיע לת"ת שהוא זעיר. ה"ג ומתכנשי בהו ר"ל שהאורות אבא מתכנשים בתוך ספירות זעיר. ומכוון דעתא פי' הכהן צריך לכוין בזה. א"נ ע"י מתכוננת דעתו דזעיר אתחבר ה' בו' נ"ב ה' בינה ו' ת"ת:

אחיד בתרעוי נ"ב נש"ב. אחדא בנהירי. אלף ות"ק וע' אכסדראין ירמוז על מוחין דאימא שבאים לזעיר שאל"ף הוא מוח חכמה כי חכמה נק' אל"ף:

ות"ק הוא מוח בינה שנק' ה' ראשונה ובבכלות גדול הם ת"ק וע' הם החו"ג שידוע שבין החסדים ובין הגבורות כל א' הם ע'. ואע"פי שהם ה' חסדים וה' גבורות. הנה כללותם ביסוד וכללות כללותם במ' הרי ע'. ופי' אחדא בנהירי שהבינה אוחזת באורות אלו. א"נ י"ל אל"ף ות"ק הם הגבורות. וע' הם החסדים. שנודע כי ט"ו גבורות הם לכך הם אל"ף ות"ק:

והחסדים הם ע' שכללותם ביסוד וכללות כללותם במ' הם ז' ובהתרבותם הם ע' וכפי פי' זה לא הזכיר הזוהר רק החו"ג שבאים מאימ' לזעיר. וטעם שהגבורות אמר בהם אלף ות"ק והחסדים ע'. לפי שנודע שהגבורות הם שלהביות ומתפשטים לכמה בחינות כמ"ש הרב בדרוש אטב"ח בענין ק"ץ שהצ' היא תת"ק וק' מאה ולפי שהם גבורות הם מתפשטים לכמה בחינות. סליק ה' ואיתעטר נ' זמנין וכו'. פי' ה' ראשונה שהיא אימא בכללות גדול היא נ' כנגד נש"ב הבאים מאימא לזעיר. קיימין דקיימין. פי' שהספירות נקרא קיימין שהם מעמידין העולמות. ונ' תרעין שהם נש"ב הם קיימין דלהון וז"ש קיימין דקיימין. ו' איתפשט לע"ב גליפין. פי' כנגד שם ע"ב שמקבל זעיר מאבא. מעטר ה' לו' בשבעין אלף ות"ק וכו' נלע"ד ע' אלף הם הגבורות. ות"ק הם החסדים כי הגבורות מתפשטים לכמה בחי' כנז"ל. והגם שלפי פי' שני דלעיל כבר אמרם. התם אמר שבינה אוחזת באורות אלו ולא הזכיר למי נותנתם והכא אמר למי נותנתם שהוא זעיר לכך אמר מעטר ה' לו' וכו'. ואע"פי שלעיל הזכיר בט"ו מאות וכו' וכאן אמר ע' אלף הרבה בחי' יש בהם ונק' כך ונק' כך:

ובס' ע"ה כתב בדף ל"ה וז"ל מעטר ה' לו' בע' אלף ות"ק כתרין דמתעטר' בחד כתרא הה"ד בעטרה שעטרה לו אמו ובמ"ש הוא מובן כי הת"ת דעתיק כולל ע' אלף כי שם האלפים ונכלל י' מי' עד ע' אלף. עוד נוכל לומר כי בעתיק יש ז' כתרים דז"ת דאצילות כמ"ש בע"ח והוא בסוד ז' אלפים. וכשזעיר בסוד הארת עתיק ע"י בינה דאריך קבל מהם הארה. וז"ס ישמח משה שהוא זעיר במתנת חלקו שהם הז' כתרים שקיבל מפנימיות הכתר שהוא דעתיק ע"י בינה דאריך ובינה דאריך כולל הה' חסדים שיורדים ממנה לחמשה ספי' דאריך מחסד עד הוד כמ"ש בשער אריך. והה' חסדים אשר בבינה דאריך הם ת"ק כתרין ועל זה רומז הכתוב להורות הזמן אימתי היה זה הכתר שמוכתר בכל מיני כתרים. ביום חתונתו שהוא עלית זעיר לחופה לבינה. ואז היה ג"כ שמחת לבו כי הת"ת דעתיק שהיא הלב של כל האצילות. האיר השורש לענף שהוא זעיר: ובזה עולה יפה ג"כ מ"ש בגמרא זו מתן תורה: כי ביום שביעות מקבל זעיר מכתר אמיתי דאריך שאז עולה לדיקנא ולכן אמר שעיטרה לו אמו דמשמע שאמו בינה עיטרה לו מדבר הגבוה מעצמותה שגם בערך הבינה נק' עטרה ומזה תבין שאף אם תדרוש על ימי שלמ' ממש ג"כ תדרוש על דרך זה כי הדרש עם הפשט עולה בדרך א' עכ"ל:

ו' בתרין רישין גליפא וכו' פי' שעיקר ו' הוא בת"ת שכולל חו"ג נמצא שהו' הם חג"ת ויש לה קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא. שכתב הרב באוצ"ח כי ו' בלתי ראש היא רומזת לו"ק וכשיש לה ראש אזי יש בה ג' קוצים והוא כי היא י' לעילא וגוף באמצע ועוקצה לתתא הרי ג' בחינות. י' העליונה היא ג"ר שנייה היא חג"ת:

ג' היא נה"י עכ"ל הרב ז"ל וז"ש ו' בתרין רישין שעיקר הו' הוא בת"ת שכולל ח"ג ותרין רישין שיש לה הם קוץ עליון וקוץ תחתון שהם י' לעילא י' לתתא שהם חב"ד ונה"י. ו' נחית לו' פי' אבא מאיר לזעיר הנק' ו'. בגווייהו ע' אנפין וכו' פי' תוך ספירות זעיר הם ע' שמות דבינה ביה טאסין גביעין. ופרחין פי' שהגביעין הם כוסות שרומזים למ' הנק' כוס וכן פרחין הם שושנים כמו כפתור ופרח דקרא. והשושנה רומזת למ' ג"כ. נמצא שבין פרחין ובין גביעין כולם בחי' המ': אלא שיש בה בחינות שונות כנודע. וז"ש ביה טאסין דהיינו בו' הנז' שהוא זעיר. כלולים בו גביעין ופרחין שהם בחי' המ'. ומ"ש דא סליק ודא נחית פי' שפעמים טאסין גביעין ויורדים פרחים. ופעמים להפך. מתגלפין חד בחד פי' כל ספירה כלולה בחברתה כדמפרש ואזיל. איתקשר יו"ד בה' וכו' דהיינו שאבא מקושר עם אימא. ואימא עם זעיר וזעיר עם המ' שאלו הם ד' אותיות הוי"ה. ותשב באיתן קשתו נ"ב קישוי לדעת עכ"ל ולפ"ז איתן הוא יסוד כנודע שהוא מזדווג עם המ'. ונלע"ד שסיום הפסוק כך הוא ויפוזו זרועי ידיו הם חו"ג שנודע שהחו"ג יורדים ליסוד ומשם נותנים למ'. ואמר מהיכן באים אלו החו"ג ופירש מידי אביר יעקב דהיינו מאימא שממנה מתחזק הזעיר הנק' יעקב. וכתיב איתן מושביך פי' יסוד הנק' איתן. ושים בסלע קניך נ"ב בסלע מ'. עכ"ל והכוונה שיסוד מזדווג עם מ' כמ"ש הזוהר כדין אתקשר כולא חד בחד: