מקדש מלך על ספר הזהר ג:קלא

לא אתברכא ירושלים נ"ב מ' אלא מציון נ"ב יסוד. וציון מעילא נ"ב יסוד מת"ת. אל המזבח סת"ם נ"ב יסוד דנוק' עכ"ל ואמר הזוהר סתם לפי שבינה ג"כ נק' מזבח הפנימי. אבל סתם מזבח הוא במ'. כהנא דלעילא פי' חסד. כ"ש לבתר נ"ב אחר הגלות. אשר לפני ה' סתם נ"ב הוא ת"ת עכ"ל וסתם הוי"ה הוא בת"ת לכך אמר לפני ה' סתם. וכפר עליו לבתר דריש ליה לשון קנוח כמו לכפורי ידיה בההוא גברא והוא הזווג וכדבסמוך:

לאסתאבא מקדשא פי' מ' כתרא קדישא דיליה. פי' חסד. ומכאן משמע שכהנא דלעילא דלעיל הוא חסד ולא מיכ"אל: דהיא רישא דמלכא. נ"ב כי הטיפה של חסד היא עכ"ל. ונלע"ד פי' אחר שמ"ש דהיא רישא דמלכא ר"ל כי חסד הוא חכמה שהוא רישא דמלכא כנודע ששני שלישי חסד נעשו חכמה. כל שמשין וכל בני היכלא. נ"ב כנז' בפרקי היכלות שאמרו המלאכים כשאורות השכינה מאירים אנו שמחים: ההיא שעתא וכפר בעדו וכו' נ"ב וכך אמרו במ"א כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו כל חובין: ותבת עמהון מן גלותא. פי' בבית שני: