מקדש מלך על ספר הזהר ג:קכט

חוטא דברכאן נ"ב כי הוא יורד תוך החוט. בשעתא דאושיט מלכא ימינא וכו' גם בכאן יש לפרש הב' פירושים הנז' כי הלשון יסבול ב' פירושים. והשתא אחרית הוא דילה דמסתלקין דינהא וכו'. לפי' הראשון שעל לאה מדבר. ר"ל שעיקר הזיווג הוא בקדרותא דצפרא שאז מסתלקים דיניה. ולפי' הב' שעל רחל מדבר ר"ל שבחצות ממש יורד כתר רחל לבריאה וט' ספי' דידה לוקחת אותם לאה בהלואה כמ"ש בסה"כ בדרוש ק"ש שעל המטה. ולכך הם דינים. וע"י תורת הצדיקים שעוסקים בתורה מחצות עד הבקר אזי מעלים כתר דידה ונקשר בזרוע שמאלי דזעיר ואח"כ בתפלת שחרית מעלים ט' ספירותיה ומתחברים עם כתר דידה ונגמר פרצופה ואז מזדווגת עם יעקב בנפילת אפים כמ"ש הרב ז"ל:

וז"ש דכד אתפלג שירותא הוה דהיינו מחצות ואילך מתחיל כתרה לעלות מבריאה לאצילות ע"י עסק התורה דמחצות ואילך ועדיין הוא דין. אבל בשחרית הוא אחרית דילה וז"ש והשתא הוא אחרית דילה דמסתלקין דינהא וכו'. ה"ג לכרשא עלה גדפוי ונ"ב כמד"א ופרשת כנפיך על אמתך. וע"ד דבר ויקרא ארץ. פי' שחג"ת הנז' נמשכים למ' הנק' ארץ. ושיעור הכתוב אל אלהים ה' שהם חג"ת דבר ויקרא ארץ דהיינו שנמשכו לארץ שהיא מ'. ודבר לשון הנהגה שמנהיג הקב"ה את חג"ת למ' הנק' ארץ. ומכאן משמע כפי' השני שעל רחל מדבר שהיא נק' ארץ כנודע. וא"כ מ"ש וקב"ה מליל עמה בהו הוא פרצוף יעקב וכן מוכח נמי בפ' בהר סיני בדף ק"ח שאמר שם כיון דאתי צפרא אשתכחו משתעיין ברזא ונ"ב זיווג יעקב ורחל. א"כ הכא נמי שאמר כד אתי צפרא ומטרוניתא אתחברת עם מלכא וכו' הוא זווג יעקב ורחל ג"כ:

ר"א הוה יתיב וכו' קשה מה ענין זה לפרשה זו וכן מ"ש לעיל ר"י פתח דבר ויקרא ארץ וכו' מה שייכות יש לו. וי"ל ויצא אל המזבח וכו' היא המ' וכדמסיק בדף ס"ו ע"א. לכן הביא פ' דבר ויקרא ארץ שהיא המ'. וכן ענין ר"א שאמר ג' דרגין אינון וחד מינייהו היא המ' וכדמסיק. ה' הוא האלהים. פי' דין ורחמים מחוברים כאחד. ולהורות לזה לכך הוי"ה היא בניקוד אלהים. ולזמנא באתר דאית רחמי וכו'. פי' כשיהיה הדין ודאי שם הרחמים שהקב"ה רחום בדין אבל כשיש רחמים פעמים יהיו רחמים פשוטים בלי דין. ופעמים יהיה בו דין. ולכך ברישא אמר ידענא דבאתר דאית דינא אית רחמי. ולא אמר לזמנא דבאתר וכו'. ובסיפא אמר ולזמנא באתר וכו':

א"ל ת"ח פי' כשהקשה לו על תירוץ א' חזר לתרץ לו תירוץ אחר שהוי"ה בניקוד אלהי"ם הוא להורות שהרשעים מהפכים רחמים לדין וזה כפי הפשט. אבל ת"ח רזא דמלה הוא כפי הסוד. תלת דרגין אינון. פי' בינה גבו' ומ' וכדמפרש. ומתקשרי בחד נ"ב בא"ס המייחדם. ולא מתפרש דא מן דא פי' שכולם בחי' גבורה ולכן אינם נפרדים זה מזה: כולהו נטיען הם פרצופי הזכרים ובוצינין הם פרצופי הנקבות שהם משם ב"ן שהוא דין. וכל זה באבי"ע: כולהו נהירין נ"ב בחסד. ומתלהטן נ"ב בדין. ומשתקיין נ"ב לצורך חיות. ומתברכן נ"ב לצורך זווג.

מההוא נהרא וכו' פי' יסוד אימא דכולא כליל ביה. פי' שיסוד דאימא כולל כל מוחין דאימא לפי שהוא אמצעי ומכריע ביניהם. וכללא דכולא ביה נ"ב יסוד דאבא. לגנתא נ"ב זעיר: בגין דעדן פי' אבא:

ופתחין בה פתחן נ"ב פי' נש"ב: הא מסטרהא דינין מתערין איתא באוצ"ח כל מקום שתמצא בבינה דינין נפקין מסטרהא הוא בתבונה שהיא מהחזה ולמטה דבינה. הו"יה הא דרגא חד. פי' הוי"ה בניקוד אלהי"ם שהיא בינה. דרגא תניינא פי' גבורה. מסטרא דהאי קדמאה נפיק. פי' גבורה יצאה מבינה והאי איקרי אלהי"ם באלין אתוון. פי' שבגבורה הם אותיות אלהי"ם ממש ולא הוי"ה בניקוד אלהי"ם כמו בבינה. ושירותא חד נ"ב נ"ל משום דרישא דמלכא בח"וג איתתקן ונמצא שהגבורה שירות' חד מזעיר בסוד כלי הבינה. וביה אתאחיד. פי' בינה אחוזה בגבורה. ז"ש ובגין דאתאחד האי בהאי כתיב ה' הוא האלהים שה' הוא בינה ואלהי"ם הוא גבורה. א"נ י"ל וביה איתאחיד גבורה אחוזה בבינה הנז'. והאי שמא וכו' פי' אדנ"י. א"נ שם אלהי"ם שהוא בבינה וגבורה ונשלם במ' שגם היא נקראת אלהי"ם וז"ש באתר דא אישתלים: