מקדש מלך על ספר הזהר ג:קכד

פרשתא דא למה פי' ענין הגורל שכתוב בפ' וענין והשעיר יעמד חי וכו' וענין ביד איש עתי וכו' מה עניינם ולמה נכתבו בתורה. שכל אלה תירצם לקמן ר"ש במתק לשונו. דאינון מאללי ארעא בכל יומא ויומא. ז"ל הרב בס' ק"י שנים אנשים מרגלים הם חו"ב דדכורא דנוגה דאצילות ואותו של חכמה נמתק יותר ונשאר גורל אחד לה'. אך השני מוח בינה דדכורא דנוגה ניתן ביוה"ך שהוא ג"כ בחי' בינה לעזאזל שהם ז"ון דנוגה שנק' עזים בפ' תרומה וכללות שניהם נק' עזאזל כמו צלמות ומצולות צל דכורא מות נוקבא. וכשניתן השעיר לעזאזל שמחים בו ואז נאמר ותשליך במצולות ים כל חטאתם כנז' בפ' אחרי מות בד' ס"ג ע"ב יען הם מצולו' דנוקבא דקדושה עכ"ל הרב ז"ל ובזה מובן לשון זה. דכתיב כי חלק ה' עמו. פי' שהזעיר לקחם לחלקו. על במתי ארץ דייקא. פי' במתי ארץ הם ציון וירושלים שהם יסוד ומ' דנוקבא. ועל במתי הוא זעיר שהוא למעלה מהם כמ"ש בפ' יתרו דף פ"ג לחד פירושא. נמצא שהם דבוקים בזעיר. דהא אינון אתאחדן לעילא לעילא. פי' לעילא במ' לעילא בזעיר על דייקא בגין דיתבסם מטרוניתא. פי' כדי לבסם המ' שהיא למעלה משני שעירים שהם חו"ב דדכורא דנוגה דאצילות:

אמאי חד לה' פי' שכיון ששני שעירים הם חו"ב דדכורא דנוגה אמאי חד לה' היה לנו לשלחם שניהם לעזאזל שהם ז"ון דנוגה דבי"ע. ואמאי א' לה'. ?ותירץ ח. שהוא חכמה הממותק יותר נשאר לה'. ובינה שהוא דין שולחים אותו לעזאזל וכדמסיק. יתיב האי גבאי. פי' חכמה שהוא מתוק יותר נשאר גורל א' לה' והשני שהוא מוח בינה דזעיר דנוגה דאצילות יזיל וישוט בעלמא. האי שעירא אחרא פי' שעיר שמשלחים ישראל לעזאזל שהוא דוגמת מוח בינה הם':