מקדש מלך על ספר הזהר ג:קיט
Mikdash Melekh on Zohar 3:119 · מקדש מלך על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →דאתחזי דיתורא איהו פי' בריש פ' זו תירץ דהכא דרגא חד. ויאמר ה' אל משה דרגא אחרא. והכא ר"א בא לתרץ תירוץ אחר כדי להורות שצריך האדם לחלוק כבוד לאביו ולרבו ולא ידבר בפניהם. ואגב אורחיה תירץ הכתוב: ומלה דא גרים להון דטעו ביה. כתב מורינו זצ"ל שר"ל על דבר דאקדימו בחיי דאבוהון וכו' גרם להם שטעו ועשו עון גדול מזה שהקריבו אש זרה. וז"ש בסמוך מאן גרים להון טעותא דהיינו שמרע"ה היה תמיה מי גרם להם טעות זה שהקריבו בו אש זרה ואמר לו הקב"ה בקרבתם וכו' שדחקו שעתא בחיי אבוהון הוא גרם להם טעות זה שהקריבו אש זרה: דא כרסי יקרא נ"ב מ' היורדת בבריאה ונעשית כסא לאצילות: דכתיב בה בטח בה וכו'. נ"ב שלא יאחזו בה החיצונים כי הוא מאצילות: מלכא דשלמא דיליה. פי' זעיר: ס' גבורים נ"ב ה"ג המתפשטים בו"ק ונעשים בה ס' והם ה' עלין תקיפין עכ"ל. ור"ל שה' גבורות מתפשטים עד הוד וכללותם ביסוד הס ס' ומשם ניתנו אליה: דההוא נער נ"ב מט"ט זעיר בסוד ו"ק: בע' אלף נ"ב. פי' ע' סנהדרין ז' נקודות אֱלהִים: מאינון גבורן תקיפין נ"ב גבורות האצילות:
דההיא גבור' עילאה דקב"ה פי' שורש ה' גבו' אלו הם מהבינה המתלבשת בזעיר וז"ש דההיא גבורה עילאה שהיא בינה המתלבשת בזעיר שהוא קב"ה ומ"ש הה"ד מגבורי ישראל. פי' שאימא נותנת הגבורה לזעיר וע"י באה למ' ולכ"א מגבורי ישראל. א"נ י"ל גבורה עילאה דקב"ה גבורה דזעיר: כד ינקא מסטרא דימינא פי' כשמקבלת המ' מצד החסדים דזעיר. אזי מחלקת המזון לתחתונים. ואי גרסי' מסטרא דדינא א"ש ג"כ: מאי טרף נ"ב ר"ל שנותנת להם כח הגבורות עכ"ל. ור"ל טרף הם רפ"ח ניצוצות ע"ה טרף שהם גבו'. ומ"ש וטרף ואין מציל. פי' שהמ' מבררת רפ"ח הנז' ואין מציל מידה: מארי דיבבא ויללה. נ"ב כי מהם מקבלים יצירה ועשייה הנקרא יבבא ויללא: חגור חרבך על ירך גבור. חגור חרבך שלא ינקו הקליפות מהיסוד הנק' ירך ובפרט מיסוד דנוקבא כמ"ש הרב שתאותם לינק משם. ואז תהיה גבור. וז"ש נמי איש חרבו על יריכו. דהיינו כל אחד בידו חרב שהוא כח א' מהשכינה הנק' חרב כדי לשמור הירך. ומ"ש על ירכו לפי שכולם יונקים מהיסוד הנק' ירך נמצא שהוא שלהם לכן אמר איש חרבו על יריכו:
מפחדא דגיהנם נ"ב כדי שלא יתאחזו החיצונים בחרב עליון בסוד גבורה דאצילות:
מההוא אתר דאיקרי פחד פי' גבורה דזעיר:
בלילות בזמנא וכו' ושיעור הכתוב איש חרבו על יריכו ומהיכן קבלו גבו' אלו אמר מפחד שהיא גבו ה דזעיר ומ"ש בלילות ר"ל אימתי שומרים שמירה זו בלילות שהוא זמן הדין:
ובסע"ה דף ל"א כ' וז"ל ונל"עד לתרץ הדקדוק במ"ש בזוהר בפ' אחרי מות דף ס' ע"א שדורש שם זה הפסוק ואמר שם ששים גבורי' סביב לה דאתאחדן בסטרהא מדינא קשיא ואיקרון שתין פולסי דנורא. וסודו הוא כי יש סוד ק"ך צירופי אל"הים שהם נמשכין ממוחין דקטנות וכאשר המוחין דשמות אל"הים יורדים ליסוד נעשים ששים. והם השתין פולסין דנורא. ששם אל"הים מדתו של יצחק שם אלהים דינא קשיא. ולפיכך נעשה מהם הח"רב כי ר"ח מחרב גי' יצח"ק ויורד לבי"ת שהיא מלכות אין בית אלא אשה ונעשה חר"ב. וכאשר אלו הס' גבורים יורדים ליסוד משם מאירים למלכות כי הדעת של המ' הוא מכוון כנגד היסוד. וכאשר מאירים בה בסוד עמוד האש שהם גבו' שומרים אותה וזש"ה הנה מטתו וכו' ולכן אמר בלשון זכר כי הם מגבורי ישראל שהם ביסוד שהוא זכר: אך ידוע כי הם יורדים למטה ואינם נשארים ביסוד בעת הגדלות. לזה אמר כולם אחוזי חרב ומבואר בזוהר שם וכל דא מאן אתר נטלין אלו הס' פולסי דנורא. מפחד שהוא גבורה קשה כי סוד גבורה הוא היד העליונה שנתגלו שם הה"ג גבו' קשות בסוף האצבעות. כמ"ש באידרא:
וזה היד שהיא גבורה דזעיר אוחז אלו הס' גבורים בהכרח באיזה מקום שיהיו הס' גבורים בהכרח הם אחוזים ביד זעיר שהיא גבורה קשה וז"ש אחוזי חרב. ומ"ש מלומדי מלחמה. שלא להגבורים המלחמה כי הם כמו כלי זין ביד המלך רק שהם יודעים רמזי טכסיסי מלחמה כמו חיל המלך. וכמו שהראש מלמד אותם תכף הם עושים וכן בכאן הם מלומדי מלחמה כביכול המלמד אותם ומנהיג אותם בהכרח. אמר עוד איש חרבו על יריכו הוא ירך שמאל כמ"שה חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך כי עיקר אחיזת החיצונים היא בהוד בסוד כל היום דו"ה ששם כל הדינים. לזה צריך שבחי' החרב יהיה מלובש שם כי החרב שהיא גבורה קשה אין להם בה אחיזה ואדרבה הם נשברים לפניה. כי אין להם אחיזה רק בגבו' חלשות ולפי מ"ש האר"י ז"ל שהחרב הוא מבינה וידוע דבינה עד הוד אתפשטת וזהו חרבו על ירכו מפחד בלילות לפי מ"ש בזוהר שהכתוב מורה לנו מאיזה מקום הם אלו הגבו' הם מפחד. ומלת בלילות מפרש שם הזוהר בזמנא דאינון אתפקדן למיעבד דינא. והוא על דרך מש"ה ואל זועם בכל יום זועם על מארי דדינא. כי השכינה אומרת שמריני מידי פ"ח. כי ח"ו כשמסתלק משם מ"ה א' שבתוך וא"ו נשאר ד"ם וזו הא' היא אהי"ה בריבועו ג"כ גי' ד"ם והשכינה כשמקבלת ש"ו מבחי' אלו אזי היא דלה ועניה לכן אומרת שומרני מידי פ"ח ועם ד' שלה נעשה פחד ואז נאחזים מארי דדינא והשומרים שהם הס' גבורים צריכין לגרש אותם. וז"ש איש חרבו על ירכו מפחד זה שהם בלילות שרוצים לעשות דין כמ"ש הזוהר עכ"ל:
זממה שדה פי' זממה להיות בחי' שדה זרועה פנים בפנים. ותקחהו לה כי כן היה: וכל חית השדה נ"ב היא עולם הבריאה ישחקו שם להיות מ"ן למ' דאצילו'. שם אניות. נ"ב הנשמות. ממרחק ודאי. נ"ב מהמוח. מריש' דמוחא פי' חכמה דזעיר שהיא ראש המוחין דזעיר:
ומעילא דרישא נ"ב כי הוא יונק מהמוחא דע"ג קרומא עכ"ל ור"ל מאוירא דע"ג קרומא שנק' גם הוא מוחא עילאה וכמ"ש באוצ"ח. תביא לחמה נ"ב לחמה ג' הוי"ות עכ"ל ור"ל לחם גי' ג' הוי"ות: אלף ות"ק. נ"ב בסוד א"ל שד"י אל"ף ושד"י עכ"ל. ור"ל א"ל שד"י במילואו גי' אל"ף ומילוי שד"י לבד הוא ת"ק הכל אלף ות"ק. ונל"עד שהם ט"ו גבו' שהגבו' שרשם בדעת ומתפשטים בגוף וכללותם ביסוד הם ט"ו גבו'. כל אחד כלולה מעשר ועשר ממאה הם אלף ת"ק:
מארי תריסין נ"ב מגן בריאה מארי דשולטנותא נ"ב אין פועלים דין רק שומרים: ד' מפתחן רברבן נ"ב ח"ג כ"ה דיצירה: תנינייא אזלין פי' י"ב מלאכים הנושאים הכסא: תחות ספינה דהאי ימא רבא נע"ג ימא רבא תחת מ' דבריאה עכ"ל. ונל"עד שהספינה הוא המסך שבין בריאה ליצירה שהוא שומר אורות הבריאה שלא יפלו ליצירה. וי"ב מלאכים אלו הם ביצירה והם תחת מסך הבריאה וז"ש תחות ספינה דהאי ימא רבא: