מקדש מלך על ספר הזהר ג:קיח

כמד"א ופניהם איש אל אחיו פי' כשהכרובים שהם מט"ט וסנד"ל הם פנים בפנים אזי מורה שגם זו"ן הם פנים בפנים. ולכן אמר הכתוב הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים שהם זו"ן הנק' אחים: כתיב מה טוב. נ"ב חסדים. ומה נעים גבו' עכ"ל ושיעור הכתוב אימתי מתחברים טוב ונעים שהם חו"ג כששבת אחים שהם זו"ן יחד בלא משפט פי' כשמסתלק זעיר הנק' משפט ואינו מזדווג עם מ' אזי יש נספה:

צדק ומשפט מכון כסאך פי' זו"ן שהם כסא לבינה: דאתהדרו כולא למשרי אנפין באנפין. פי' שיחזרו זו"ן פב"ב ואז ירדו גשמים ויהיה שבע בעולם וז"ל הרב בליקוטים: דע שהרעב נמשך כאשר הוי"ה ואלהי"ם הם בסוד אחוריים. ולכן הוי"ה באחוריים גי' ע"ב של רע"ב. ואלהים באחוריים הוא ר' של רע"ב. אבל כשהם פב"פ אזי הוא שבע דהיינו אלהי"ם דיודי"ן שי"ן של שבע והוי"ה דיודין גי' ע"ב של שבע עכ"ל. וז"ש כאן דאתהדר כולא למשרי אנפין באנפין: אלין רברבן ממנן ל"ב ע' שרים:

ד"א בני אמי וכו' פי' ו"ק שהם בני הבינה הנק' אם המ' ולפ"ז המ' אומרת ששזפתני השמש דהיינו ת"ת דזעיר ששם מתגלה יסוד דאימא המשפיע. כי עתה בעונות אינו מסתכל להאיר לי. ועוד בני אמי הם הו"ק דזעיר בכלל. ניחרו בי וירדתי לבריאה להתלבש בתוך קליפת נוגה. מ"ט בגין דכרמי שלי לא נטרתי. פי' מי גרם לי ששמוני נוטרה את הכרמים דהיינו שאני מתלבשת בתוך קליפת נוגה כדי לשמור הע' שרים הנקראים כרמים. בגין דכרמי שלי שהם ישראל לא נטרתי. שלא החזרתס למוטב ולא יסרתם כשהיה בית המקדש לשמור מצות ותורה. וכמ"ש בזוהר בפ' זו דף ע"ד ע"א וו"ל מטרוניתא אתרחקת עמהון מ"ט בגין דמטרוניתא לא אקדימת קיסטא להאי בר לאלקאה ליה למהך בארח מישור בגין דמלכא וכו' שביק כולא בידא דמטרוניתא וכו': לאלקאה ברא ולדברא ליה באורח מישור וקשוט. ולזה נתכוון הזוהר בכאן במ"ש בגין דכרמי שלי לא נטרתי:

אחותו מרחוק פי' אחותו שהיא מ' נתרחקה מזעיר: כמד"א ואף גם זאת. פי' גם דהכא כמו דהתם מה התם אומר הכתוב ואף גם זאת דהיינו מלבד זאת שהיא בגלות. גם זעיר ואו"א יש להם חסרון ח"ו בסוד נשבע הקב"ה שהוא אבא וכו' כמ"ש הרב ז"ל. הכי נמי גם יחד דהכא אומר הכתוב כששבת אחים שהם זו"ן פב"פ. גם פרצופים העליונים שהם או"א ואריך גם הם מזדווגים ומשפיעים מוחין זה לזה. שכשיש שמחה לזו"ן יש שמחה גם באריך וכמ"ש בזוהר בפ' ויקהל דף קצ"ז ע"ב וז"ל כדין יתיב מלכא עילאה על כורסייא קדישא ואתחברת אתתא בבעלה למהוי כולא חד. וכדין איהו חדוותא דכולא. ונ"ב גם באריך וז"ש כאן בזוהר כיון דכתיב גם לאכללא כל אינון דלעילא וכו' שהם או"א ואריך ששם היא עיקר הממשלה והשליטה: