מקדש מלך על ספר הזהר ג:קיז

מאן דאמר על מות נ"ב אפי' אותם הממונים על מות אהבוך. ובגין דהאי קטרת. פי' אימא אתקטר במשחא פי' אבא. אמרה כ"י אנא בקטרת ואנת במשחא. פי' מ' אומרת שגם אני מעלה מ"ן לזעיר כמו אימא המעלה מ"ן לאבא. ואנת במשחא. פי' זעיר הוא כמו אבא שגם הוא מוריד המ"ד:

אנא וכולהו אוכלוסין יובן במ"ש הרב בסה"כ וז"ל ברוך של ברכת אבות הכוונה היא כי הנוקבא ט"ס שלה הניתונים בהיכל ק"ק דבריאה עולים יחד למעלה באצילות וכל שאר העולמות כלולים זה בזה עד שנמצאים כולם כלולים בהיכל ק"ק דבריאה והוא כלול במ' דאצילות עכ"ל. וז"ש דהא כולהו בי אחידן. ואם יעול לי מלכא באידרוי פשט הלשון הוא על זעיר ומלך דקרא הוא זעיר. אבל נדקדק הביאני המלך חדריו הוא נסתר נגילה ונשמחה בך הוא לנוכח אבל יובן במ"ש בסה"כ כי בליל שבת עולה רחל להתגדל בהיכל הבינה. ואח"כ יורדת להזדווג עם זעיר. וא"כ המלך דקרא היא הבינה. ואומרת המ' לזעיר אם יעול לי מלכא באדרוי שהיא הבינה נגילה ונשמחה בך. כי בענן אראה וכו'. פי' שאומר זעיר שאני מתלבש בענן שהיא מ' ומתראה על הכפרת. נמצא שהענן שהיא מ' היא לבוש הזעיר. ומרע"ה נתלבש בה גם הוא דכתיב ויבוא משה בתוך הענן שהיא מ'. פורשי ולא פרושי. פי' דאלו כתיב והיו הכרובים פרושי כנפים סכוכים משמע משעת עשייתם היו כך אבל כיון דכתיב פורשי סוככים. משמע שבדרך נס היו פורשים כנפיהם לפעמים:

מה בעא הכא כי בענן פי' שאומר זעיר ואל יבוא בכל עת הכהן אל הקדש מפני שאני מתלבש בענן שהיא המ' ומתראה על הכפרת. ולכך מקשה וכי הכהן היה רואה השכינה והא כהנא לא הוה חמי שכינתא. וכן ג"כ בפ' בזאת יבוא אהרן קשה דמשמע שאהרן היה רואה זאת שהיא השכינה. והא לא הוה וכו' ותירץ אלא עננא וכו'. וקליהון הוה שמע כהנא במקדשא. ולפ"ז לעולם לא היה רואה השכינה אלא מן שמיעת קול כנפי הכרובים היה יודע ששם השכינה:

תרין כרובין דכר ונוקבא פי' מט"ט וסנד"ל. ושיעור הכתוב ידין לאומים במישרים אפי' או"ה דן אותם בשעה שהכרובים הם פנים בפנים. וכדי שיהיה תיקון לעולם שלא תחרב: צדיק וישר הוא. פי' יסוד ומ':