מקדש מלך על ספר הזהר ג:קטז

וזמנין אית בירחי נ"ב י"ד ימים אחרונים וזמנין אית בשבועי נ"ב אג"דו: וזמנין אית בשבועי נ"ב ב"ה: דזמנין אית ביומי נ"ב עד חצות היום:

וזמנין אית ביומי דדינין וכו' נ"ב מחצות היום ואילך: וכתיב מרחוק וכו' ר"ל אעפ"י שהק"בה מתרחק ממני עכ"ז נראה לי:

ואל יבוא בכל עת פי' אלא בעת רצון וזה כפי הפשט ולכך ר"ש חלק עליו ואמר שהכתוב מדבר ע"ד הסוד וכדמפרש: לא יטעי לחברא עת אחרא נ"ב ע"ת גי' לי"לת: ה"ג ואתמסר בידוי לא יחיד ביה לקרבא ליה לקודשא. ור"ל אעפ"י שיראה הכהן שפעמים מצד מעשה התחתונים נמסר העולם ביד עת דס"א. אע"פכ לא יחיד ביה לקרבא לקודשא. וז"ש ואל יבוא בכל עת כי אם בזאת שהיא מ' דאצילות את הכל עשה יפה בעתו. פי' כל שהוא יסוד מחובר עם עתו שהיא מ': כמה דכתיב והאבדתי וכו'. ופי' וכיון שבעדת קרח ר"ן איש שהקריבו הקטרת כתיב בהו ויאבדו ה"נ ח"ו נימא בנדב ואביהו שהקריבו הקטרת ויאבדו ח"ו. והשיב רשב"י דהיכא דגלי קרא דווקא. אבל נדב ואביהו לא כתיב בהו אבידה. והיה להם תיקון בפנחס כמ"ש הזוהר לעיל:

א"ל כתיב ואל יבוא בכל עת וכו' כתב מורינו ז"ל שר"א הוא שאמר לר"ש כתיב ואל יבוא בכל עת וכו' שהוא דבר ראשונה והשיבו רשב"י וחזר עוד לקושיא אחרת אמאי לא כתוב במה זמנא יעול. ולפ"ז ה"ג א"ל אלעזר הא אתמר וכו' דהיינו שרש"בי השיבו שכוונת הפסוק כמש"ל ואל יבוא בכל עת דהיינו עת אחרא. כי אם בזאת שהיא המ'. ולא בא הכתוב לומר ואל יבוא בכל עת כי אם ביו"הך שזה כבר היו יודעים אותו הכהנים. וז"ש וזמנא הוו ידעי כהני אלא כוונת הפ' ע"ד הסוד כמ"ש. וז"ש ואנא הכי סברנא וכו' שר"א השיג שכן ס"ל אלא בגין לאתיישבא מלה בעינא רציתי לשמוע מאדם גדול לראות אם כוונתי לדעתו. אבל אם רשב"י הוא המדבר איך יאמר לאתיישבא מלה בעינא וכי הרב אומר לתלמיד כך. הו"לל ולחידודך בעינא. אלא ודאי ר"א הוא המדבר עכ"ל מורינו:

וכד סליק ההוא ריח וכו' נ"ב מ"ן. לאתקשרא בההוא משח רבות נ"ב מ"ד והכוונה שהבינה הנקרא קטרת מעלה מ"ן. ואבא הנק' שמן מוריד מ"ד: וכדין אלין משיחן טבאן לאנהרא פי' כשנתחברו או"א יחד מאירים לפרצופים שתחתיהם: כד"א לריח. פי' לריח שהוא מ"ן של הבינה: כשמתחבר עם שמניך שהוא מ"ד דאבא. אזי הם טובים לאנהרא לספי' שתחתיהם: באינון דרגין דאיקרין שמא קדישא. פירוש יורדת הארת אבא הנק' שמן להאיר בספירות הזעיר הנק' הוי"ה:

עולמות ממש פי' בי"ע ד"א על כן עלמות וכו' נ"ב היכלות ז' כערות אסתר. ובספרא דר"ה סבא. פי' מביא ראיה לדבר אחר שעלמות הם ההיכלות. וז"ש ונערותיה הני עלמות דהיינו ההיכלות הנקראות נערותיה בסוד שבעה נערות אסתר הם בעצמם נקראות עלמות: