מקדש מלך על ספר הזהר ג:קטו

דההוא נהר פי' יסוד אימא: ועל יובל ישלח שרשיו פי' ועל יובל שהוא יסוד אימא ישלח זעיר שרשיו ונראה שיש רמז בזה. יובל גי' מ"ח הוי"ה אהי"ה עם הכולל שהם א"וא ונודע שיסוד אבא בתוך יסוד אימא לכך יסוד אימא נק' יובל: דמתמן נפקין חיין. פי' שיסוד דאימא מסתיים בחזה דזעיר ומתגלים החו"ג שבו ומאירים לזעיר. וגם המוחין שבשני קוים דזעיר ימין ושמאל מתגלים ע"י הארת חו"ג דיסוד אימא ומוציאים הארתם לחוץ. נמצא שעיקר המוחין תלויין ביסוד דאימא. ולכך אמר הזוהר דמתמן נפקין חיין וכו':

ההוא נהר אפיק נחלין עמיקין במשח רבות פי' שכתב הרב זל"הה שיסוד דאבא בתוך יסוד דאימא וז"ש הזוהר אפיק נחלין עמיקין הם הארות אימא: במשח רבות הם הארות אבא. א"נ יובן במ"ש הרב שאחר עירוב המוחין יש ביסוד אימא גבורות דידה. וגבו' דאבא שנעשו חסדים דאימא. וז"ש אפיק בחלין עמיקין הם גבו' דידה. במשח רבות הם גבו' דאבא שנעשו חסדים דאימא:

לאשקאה גנתא פי' קו אמצעי דזעיר. א"נ לאשקאה גנתא הוא זעיר והיינו בסוד עיבור ויניקה. ומ"ש ולרוואה וכו' פי' שהו"ק היו נטיעות באבא כקרני חגבים. ובאימא נעשו אילנין והיינו בסוד הגדלות. ולכך נקט ולרוואה שהוא לשון שביעה: ומביא ראיה מפ' ישביעו עצי ה' שהם ו"ק דזעיר. א"נ אילנות הם הנשמות שהם גדולים מהמלאכים הנק' נטיעין. ולפ"ז מ"ש הזוהר דכתיב וכו' קאי על מ"ש לאשקאה גנתא שהוא זעיר: יכין ובועז נע"ג יכין הנה יכין ושם מ"ה גי' נצ"ח עכ"ל. וצ"ע כי נצח יש בה י"ג יתרים. וי"ל דקא חשיב עשרה אותיות דשם מ"ה וד' אותיות יכין וא' יתיר אין לדקדק: ובועז נ"ב ע"ה גי' אלהי"ם:

אל מקום שהנחלים פי' למ' ששם הנחלים הולכים תמיד הם שבים אליה: תרין קיימין נ"ה. נ"ב תרין ביעין ללכת בהאי צדיק. ושיעור הכתוב אל מקום שהיא המ' שהנחלים הולכים אליה הם שבים תחילה לנצח הוד כדי ללכת ליסוד ומשם למ'. לוייתן זה. פי' יסוד: דהאי כל מבסם לעתו. ושיעור הכתוב עיני כל אליך ישברו ר"ל העינים אליך ישברו אתה היסוד הנק' כל כדי לתת אכלם בעתו שהיא המ': וינקא האי עת עיין בפ' תרומה דף קנ"ה ע"ב טעם למה המ' נק' עת: דרעווא אשתכח נ"ב אדר ניסן אייר סיון: דדינא אשתכח נ"ב תמוז אב טבת שבט. דדינא אשתכח ותלייא. נ"ב אלול תשרי חשון כסלו: זמנין אית בירחי נ"ב במלוי החדש: