מקדש מלך על ספר הזהר ג:קז

הא יצחק דאתי מסטרא דחמרא כתב הרב שהתשועה שלע"ל תהיה ע"י בינה עילאה באמצעות גבורה ובינה נקרא ש שורקת והיא תתלבש ביצחק שהוא גבורה לעשות נקמה ולכך יושב בשמים ישחק נכתב בש' ולא בצד"י לרמוז על זה עכ"ל. ועיין בפ' בשלח דף צ"ה ע"ב וז"ש הזוהר כאן דא יצחק דאתי מסטרא דחמרא שהוא גבורה ששרשה מהבינה והבינה מתלבשת בה והיא עושה נקמה בגוים. ולא כתיב יושב שמים נ"ב אלא יושב בשמים אחד מבחינת ו"ק הנקרא שמים כמד"א יושב העיר שפירושו אחד מיושבי העיר עכ"ל ור"ל אלו כתיב יושב שמים הוה אמינא שעל הבינה מדבר כמו רוכב שמים אבל כיון דכתיב יושב בשמים על הגבורה מדבר:

אלא שכבר בא פי' מלכות: תרין יומין אינון לקב"ה נע"ג לקב"ה אימא: חד שארי עמיה נ"ב ת"ת. וחד אתי לקמיה נ"ב מ'. וכד האי יומא נ"ב מ': בההוא יומא אחרא נ"ב בינה עכ"ל ונלע"ד לפ' תרין יומין הם בינה ומ'. אינון לקב"ה. פי' לזעיר שהבינה משפעת בו והמ' מקבלת ממנו בסוד עד תאות גבעות עולם כמ"ש ריש פ' וארא וז"ש חד שארי עמיה שהוא בינה שנה"י דידה בתוכו. וחד אתי לקמיה היא מ' שהיא לפני זעיר כמ"ש הזוהר בכ"מ לפני ה' היא מ'. וא"ש מ"ש וכד האי יומא שהיא מלכות אזדווג ביומא אחרא שהיא בינה. שלדברי הרח"ו ז"ל קשיא רישא אסיפא דברישא כתב תרין יומין הם זו"ן ובסיפא משמע תרין יומין הם מ' ובינה. שאמר אזדווג בההוא יומא אחרא שהיא בינה וטעם פתיחה זו הנה יום בא לפי שמפרשו על המ'. וכן ואשה כי יזוב זוב דמה היא המ' ג"כ כמ"ש הזוהר לקמן:

מלאה דם נ"ב י' אהי"ה בריבוע הם י' דמים דגבורות בכללות הגבור' בגווה עכ"ל ור"ל אע"פ שי' דמים הם לבושי ה' חסדים וה' גבורות מ"מ כיון שהם אהי"ה בריבוע דרך כלל הם גבו'. ולכן אמר י' דמים גבו' ר"ל שכולם גבו' כיון שהם באחוריים ודוק: אוסיף דינא על דינא. נ"ב כי כל היום אלף שנים נגזר שתהיה דוה בנדתה. ופשענו האריכו קיצנו: ר"ח הוה יתיב קמיה דר' אלעזר. שייכות ענין זה לפ' זו משום מאי דמסיק ת"ח הכי ילפינן מנגע דביתא: