מקדש מלך על ספר הזהר ג:קח

וכמה סיפייא אתערו נ"ב על הגורמים זה המעשה: מ"ט וכו' פי' מ"ט אמר לו ותגדיל חסדיך וכו' הא כיון שיצא מסדום כבר ניצול וא"כ מהו הגדלת החסד. ותירץ דבגין דבכל אתר וכו' ור"ל כיון שניתן רשות למחבל אפי' בסחרני דמתא ניתן לו רשות ומן הראוי היה נענש לזה אמר ותגדל חסדיך:

כחותם על לבך דא חותם של תפלין פי' כתב הרב שביום באים מוחין לזעיר ואחר התפלה מסתלקים המוחין על ראשו והרשימו של המוחין לבד הוא שנשאר. ובלילה עושה רשימו דזעיר למעלה על ראשו ורשימו דמ' בתוך החזה דזעיר כנגד הלב ובבוקר עולה כתר דנוקבא ליד שמאל דזעיר ונקשר שם ונכנס בו רשימו דמ' שהוא כנגד הלב. ואז זעיר מתקנא גם הוא ושואב רשימו דיליה וז"ס התפלין שהם רשימו דמוחין דאתמול עכ"ל ועיין בפ' ויחי דף רמ"ה ע"א מ"ש שם וז"ש דא חותם של תפלין שהוא רשימו דמוחין של מ' שהם תפלין של יד:

דא יד כהה וכו' פי' כתר דנוקבא שהוא קשור בזרוע שמאל דזעיר ובו נכנסים רשימו דמוחין: כאינון תפלין דרישא. פי' שהרשימו של המוחין דנוקבא הם ברשימו דמוחין דזעיר שהם תפלין של ראש: כשאול דנחית וכו' נ"ב יסוד דס"א: אבדון נ"ב מ' דס"א עכ"ל ור"ל ששאול הוא קשה מן הראשונים ואבדון קשה משאול: ומאן דקני לההוא דרחים וכו'. פי' המקנא לאשתו הוא מפני אהבתה אינו רוצה שתהא יצאנית ופרוצה אבל היא קשה הדבר בעיניה וזהו קשה כשאול קנאה כמה דשאול קשה לחייביא כך מאן דקני לההוא דרחים. קשה בעיניו זאת הקנאה יותר משאול שקשה לרשעים:

דא אשא דנפיק מגו שופר פי' הגבו' שיוצאים מבינה ונקר' שלהבת שהם דינים ונק' א"ש לפי שהם שלשים גבו' כ"א כלולה מעשר הם ש' וע"ה הם א"ש ועיין בפ' בשלח דף נ"ו ע"א ומ"ש שם:

דא דרועא ימינא פי' חסד דזעיר ושיעור הכתוב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה היינו הגבורות שבה שמחממים אותה לזיווג. ולכאורה כשמאיר בה חסד דזעיר אנו אומרים שכבים הגבו' הראשונים שגורמים האהבה כמ"ש הרב ז"ל משל למעיין הנוטף טפין טפין וארובות השמים נפתחו עליו שאינם נראים אותם הטיפים. ולפי דבר אחר מים רבים הוא בינה. יתפרש ג"כ על ענין זה. וכמ"ש בפ' ויצא שאפילו הוו ליה כסותי מרקמן וכו' שפירש שם שהאורות של המ' נקראים תבן ולבנים לגבי הארות הבינה ולכך אמר לא יוכלו לכבות וכו': דא הוא נהר עילאה נ"ב בינה. מים רבים וכו' דא הוא נהר עלאה דמניה נפקין נהרי לכל עיבר וכולהו נגדין ואתמשכן מניה בסע"ה בדף פ"ב ע"ב יש לפרש תחלה ע"פ פשוטן של דברים כי הה"ג מתעוררים מסטרהא שהם הנה"י שלה שנקראים סטרהא. וידוע שהחכמה שהוא סוד החסד שנעשו ממנו חכמה הוא מקבל תחלה כל השפע וממנו יוצא הדעת מזיווגו עם הבינה שנמצא שהחסד שה"ס החכמה שם המים רבים שהם גבורות בינה כמ"ש בספר מאורי אור וחסד נקרא אהבה. וזהו מים רבים גבורות דבינה. והטעם שנקראים מים רבים מפני שעל ידי ההשתלשלות למטה נאחזים בגבורות ההם החיצונים שהם נקראים רבים וזהו מים רבים. גם חסד הוא הוא שורש לחג"ת וכולם מקבלים על ידו וכמה רבים תלתא. וז"ש מים רבים דגבו' הבינה לא יוכלו לכבות את האהבה דחסד ואינו בטל מציאות האהבה שיש בו. או יש לפרש כמ"ש שעיקר האהבה והשלהובין דרחימו באים מהתעוררות הגבו' בסוד שמאלו תחת לראשי וממנו באים השלהובים דרחימו ואהבת דודים. והוה אמינא כיון שבאים הה"ג דבינה אז בטל מציאות השלהובין דרחימו הבאים מגבורה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ואז בטל מציאות אישין דרחימו. לכן אומר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שבאה מחמימות הגבו' דמלכות:

ואדרבה כשבאים הה"ג דבינה במלכות מוסיפים הבל חמימות אהבת שלהובין דרחימו בסוד אהבה רבה:

שהאהבה שבבינה אינה נפסקת סוד רעים כי' ש"ך דינים שהם השלהובין דרחימו כמ"ש בליקוטי שיר השירים ואמר אח"כ ונהרות לא ישטפוה כי כל היסודות נקראים נהרות ובפרט יסוד דאריך נק' נהר שאינו פוסק. והיסוד דאבא כולו חסדים לכן נק' ונהר יוצא מעדן לשון הוה שיוצא בתמידות כנהר שאינו פוסק. וז"ל התיקונים וכמה נהרות משניין דא מן דא. אית נהר דנהור' דלעיל'. פי' הוא יסוד דאריך. ואית נהר דאתקרי נהר דמיא דאוריית' דאתמר ביה תורת חכם מקור חיים. פי' הוא יסוד אבא. ואית נהר דאתקרי נהר פלגיו דכמה פלגין עמיקין תליין מניה דאתמר ביה פלגי מים לב מלך. פי' הוא יסוד אימא שמסתיימת בחזה דזעיר מקום הלב. וזהו לב מלך והנה יש זמן שנפתחים אלו הג' נהרות ויוצאים מהם מים למלכות וזה פי' המשנה האשה נקנית בג' דרכים. שהיסוד נק' דרך. והנה עיקר מציאות המ' הוא מהגבו' כנודע. והוה אמינא כיון שנפתחים מקורות עליונים שהם בסוד נהרות כנז"ל והם ח"ו ישטפו את בנין המלכות שהוא מהגבו' בסוד לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שני' כי אין לה פחד מהפשרת השלגים העליונים הבאים מסוד הבינה בסוד יפה תלגא לטורא. והטעם הוא כי כל ביתה לבוש שנים כי בעולם התיקון נתן מאציל העליון ב"ה כל כך כח במלכות דאצילו' בבחונת תיקונה שאף בהתרבות בה החסדים מנהרות עליונים שישאר מציאותה קיים והן הן גבורותיו והן הן תהלותיו שיתגדל מלכותו בסוד להאריך ימים עליונים על ממלכתו ואמר אח"כ אם יתן איש את כלהון ביתו באהבה וכו'. בזוהר בפ' מצורע הנז"ל מפרש שם אם יתן איש דא קב"ה את כל הון ביתו כמ"דא כל הון יקר ונעים. באהבה דכ"י לגביה ולא לאתקשרא בהדה בוז יבוזו לו כל אינון אוכלוסין וכו'. והנה יש לפ' דברי הזוהר איש דא קב"ה שהוא חכמה שהוא נק' איש בסוד איש לרעהו. וגם נק' קדוש בסוד קדש העליון שיש בו שורש הת"ת שהוא ו' דשם הוי"ה. וחכמה נק' קדש ודבוק עם בינה הנק' ברוך הוא. שהם רעים דלא מתפרשין. ואם יתן איש הנז"ל את כל הון ביתו כד"א כל הון יק"ר שהם ש"י עולמות שיש בו ל"ב נתיבות חכמה וכל א' כלול מי' גי' ש"ך. רק שהנתיב הראשון הוא כתיב לא ידעו עיט והוא נעלם נשאר ש"י גי' יק"ר ונעים נק' אורות הבינה שדרכיה דרכי נוע"ם גי' קס"א אורות דבינה. ושיעור הכתוב אם יתן איש שהוא חכמה. את כלהון ביתו הון יק"ר ונעים הנז"ל. באהבה דלא לאתקשרא עם מלכות כדי שת"ת יעלה למעלה. או שהמלכות תהיה למעלה הכל בוז יבוזו לו שעל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו ואז יהיה שם הוי"ה כסדר וגם האוכלוסין עליונים אינם רוצים שיתעלמו למעלה שאינם משיגים אותם בסוד איה מקום כבודו להעריצו. כי הם רוצים שיהי' אצלה סמוך ונראה כי הם אינם יכולים לקבל שלא בהדרגה עכ"ל:

מקולות מים וכו' פי' ה' חסדים שמשמיעים קול כשיוצאים מיסוד הבינה כמו המים המשמיעים קול. ונהרות הם ה"ג ועיין בפ' וארא דף נ"ג ע"א שאמר שהנהרות הם ה' גבו': יבוז לו מב"על. פי' אם הוא כמ"ש בפ' פנחס איש דא ס"מ וה"פ אם יתן איש הוא ס"מ את כל הון ביתו הוא החלק שבקדוש' שהוא חיותו באהבה דכ"י לקב"ה לכ"י כדי להיות לו יניקה משם. א"כ בוז יבוז לו מבע"ל שהזעיר מבזה אותו כמ"ש וכבודי לאחר לא אתן. ותירץ דפי' אחר יש בכתוב אם יתן איש הוא הקב"ה שהוא זעיר. את כל הון הם הארות שיש לו למלאכי השרת ולתחתונים באהבה שאוהבת אותו המלכות. אבל לא יהיה הזווג ח"ו. בוז יבוזו לו כל אינון אוכלוסין שתאוותם הוא להזדווג ז"ון ביחד כדמפרש הזוהר: