מקדש מלך על ספר הזהר ג:י

אלין כל כתרי מלכא בכללא חדא פי' י"ס דזעיר עם י"ס דנוקבא נתקשרו יחד כדי להזדווג: ולאתר אחרא מלין אלין סלקין. פי' בפ' ויגש ביאר אלו הפסוקים באריכות שכתב שם כשמזדווגים זו"ן שהם המלכים. אזי עברו יחדיו. דהיינו שמוחלים עונות בני אדם ע"ש:

לאפוקי מאן דלא אתנסיב פי' הכהן המקריב קרבן אם הוא בחור אינו משמש:

אע"ג דאוקמוה לנדב ואביהוא פי' שרבותינו נחלקו למה מתו וכל אחד נותן טעם לדבר:

הכי הוא ודאי פי' שכולם אמת אבל טעם העיקרי הוא זה שמפרש. אבל קטרת עילאה וכו':

ואי תימא ותצא אש וכו' פי' אמאי המ' הרגה אותם. ותירץ לבר נש וכו':

מן הבהמה כלל פי' אלו כתיב מן הבהמה ולא כתיב מן הבקר ומן הצאן שהוא פרט הוה אמינא אפי' בהמה טמאה תהיה ראויה לקרבן כמו החלב שע"עפ שאסור באכילה מקריבין אותו לגבוה. לכך חזר ופרט מן הבקר ומן הצאן לומר דדוקא אלו שהם טהורים וז"ש לבתר אלין דכשרין למיכל דוקא כמושפירש הכתוב:

ולאתר אחרא אסתלקו כמ"ש הרבזלה"ה שבהמות טהורות ונפש הבהמיות דישראל הם מקליפת נוגה ובהמות טמאות ונפש דאו"ה הם מג' קליפות האחרות. ונודע שאין בירור אלא בקליפת נוגה שיש בה טו"ר וז"ש ולאתר אחרא וכו'. א"נ י"ל מן הבהמה כלל פי' אלו כתיב מן הבהמה לחוד הוה אמינא אפילו חיה שהוא בכלל בהמה ראויה לקרבן. לכך פרט מן הבקר וכו' ומיעט חיה וז"ש לבתר בין אלין דכשראן וכו' ירצה לאחר שפירט הכתוב בקר וצאן. א"כ בין אלין דכשראן למיכל כגון חיה. בין דלא כשרין למיכל שהם הטמאות אסור לקרבא ומ"ש ולאתר אחרא הוא כמ"ש בפי' הא':

מחשבה דקב"ה פי' אבא. אתפשטו ארחין ושבילין פי' ל"ב נתיבות חכמה:

לאשתכחא שמא קדישא וכו' פי' זעיר: שקיו דגנתא דעדן נ"ב אימא: קיימין עילאין ותתאין. פי' פרצופי האצילות ופרצופי בי"ע כולם קיימין ע"י הארות אבא: תורה שבכתב ותורה שבע"פ נ"ב זו"ן והם ו"ד דיו"ד: